כשאני אמות לא יעשו עליי סרט.
כי רק אמא שלי תדבר.
אין לי חברות, אין לי חבר, אין לי כבר כלום.
אף אחד שידבר עליי.
רק אמא.
כשאני אמות לא יעשו עליי סרט, ובצדק.
אני לא "אוהבת חיים"
אני לא "אקטיבית"
אני לא "שמחה, "מלאת חיים" ו"אוהבת את הכל ואת כולם".
כשאני אמות לא יעשו עליי סרט.
ולאף אחד לא יהיה חבל.
אין אף אחד שבשבילו אני מיוחדת או אחת במינה.
אף אחד שיספר עליי משהו בחיוך עצוב וימשוך באף.
לא יהיו חוויות אירוניות, כי אין לי עם מי לחוות.
כשאני אמות לא יעשו עליי סרט.
כי לא עשיתי בחיים שום דבר מעניין
ולא נקטתי פעולה משמעותית שנחרטה
ובכלל לא השפעתי על כלום
ועל אף אחד
כי אין לי על מי להשפיע.

כשאני אמות לא יעשו עליי סרט.
ולאף אחד לא יהיה אכפת.
חוץ מאמא.

נכתב ב- 26.04.2004, יום הזיכרון לחללי צה"ל וקורבנות פעולות
האיבה