חשבתם פעם, על החיים לאחר המוות?
מה קורה לנו? מה קורה עם הנשמה? הזכרונות והחוויות שלנו? ברור
שחשבתם על זה. אני חשבתי על זה הרבה ואני לא שונה מכם בכלל.
ואני חושב שהצלחתי לגבש דיעה, לאחר מאמצים כבירים. התחבטויות
שהיו לי מגיל צעיר ותיאוריות מבוססות יותר, ומבוססות פחות.
משתנים מהסביבה, מהחברה ובעיקר מהמוח הדיגיטלי המעוות שלי.
והתשובה שלי, פשוטה מאוד. לצערי, לא כולם יוכלו לקבל אותה.
הרבה אנשים לא יאמינו בזה, כי אולי... קצת קשה לתפוס את המהות
הרוחנית, בצורה כל כך דיגיטלית ובינארית שכזו. אבל אני
הצלחתי.

לאחר המוות - אין כלום
"מה זאת אומרת אין כלום? משהו חייב להיות!" יאמרו אנשים. ולכן,
אנסה להשתמש בדימויים מסובכים ומסובכים פחות, לצורך ההמחשה.
דיסק מוזיקה, למשל - מתחיל בשיר הראשון, ומסתיים בשיר האחרון.
כאשר השיר האחרון מסיים לנגן - מה קורה למוזיקה? מה קורה
לדיסק? למה אין המשך? יש המשך לסביבה, אבל הדיסק סיים את
עבודתו והוא כבר לא רלוונטי. אם ננגן אותו שוב, נתחיל דבר חדש.
ושוב תהיה לנו תחיה ומוות. אבל מבחינת הדיסק, באקורד הסיום של
השיר האחרון - אין לו יותר המשך.
ומה בנוגע לסיפור? פעם קראתם, או שמעתם סיפור, כל כך מרתק, שלא
יכלתם להפסיק? ותמיד מגיע הסוף. ואתם מתוסכלים: "אבל... איך
הוא המשיך משם?" או "ומה קרה אחרי שהוא הציל את הנסיכה?", או
אלף ואחת שאלות שונות. אבל, אין פתרונות. כי הסיפור הסתיים.
מבחינתו, זה הסוף. אנחנו יכולים לדמיין את הסיפור מחוץ לגבולות
שלו, אבל זה כבר לא ממש הסיפור, נכון?
ומה עם משחקים? מונופול למשל... אז יש בסוף מישהו שמשתלט על כל
הרחובות ובונה בתים, ומוציא את השחקנים האחרים מהמשחק. אבל
כשהשחקן האחרון יוצא - נגמר המשחק. מישהו אי פעם חשב "אבל, מה
קורה בהמשך? האם עדיין אנשים מבקרים במלונות וברחוב
דיזינגוף?". לא ממש נכון? נשמע מטופש.
לחובבי המתמטיקה, הדימוי ששיכנע אותי שאין שום דבר מאחורי הסוף
(שום דבר = לא רלוונטי), הוא דימוי של פונקציה מוגדרת בתחום
(אני נזהר בדימויים שלי. לדעתי, אין ילד שמסוגל לגלוש
באינטרנט, ולקרוא דברים ב"במה חדשה", מבלי שיידע מה-זה פונקציה
מוגדרת בתחום, ולכן ארשה לעצמי להשתמש בדימוי). שאלתם את עצמכם
מתישהו, מה קורה לפונקציה מחוץ לתחום שלה? או מדוע היא מסתיימת
בנקודה בה היא נגמרת, ולא יכולה להמשיך הלאה? לא... הא? וזה לא
בגלל שמיהרתם לצאת להפסקה. זה בגלל שברור לכם, שבמצב שנוצר,
היא לא יכולה להמשיך להתקיים. וכך, גם בני אדם (או כל יצור חי
אחר). אין שום דבר אחרי המוות. אנחנו לא רלוונטיים אחרי המוות.
זה לא שאתם תראו שחור כשתמותו ואתם לא תוולדו מחדש. הנשמה שלכם
לא תתגלגל לשום מקום. אתם תמחקו מהרשימה. כמו שלא הייתם לפני
שנולדתם, ולא חשבתם על "מה תרגישו, ומה תראו" לפני שנולדתם, כך
לא תרגישו דבר, ולא תראו דבר במותכם.
זה מנחם, לא?
ומדהים. שנפל בזכותנו לשנות משהו בעולם הזה. ללכת עליו ולשכב
לנוח. במחזוריות מקסימה. מחזוריות החיים.
מההתחלה ועד הסוף.
נולדנו למות.
בהתחלה אנחנו לא קיימים - פתאום, ברגע אנחנו קיימים - ורגע
אנחנו כבר לא...
ממש כמו סוף הסיפור הזה.