אנשים כל כך רגישים, כל דבר קטן מזיז אותם.
אפשר לחשוב, מה כבר הם ימצאו שם? בשביל מה
להתעסק ולחפור למה הוא עשה לי ככה, ולמה ככה,
הוא עשה לי, איך. מה זה משנה- איך. כל אחד נהיה לי
פסיכולוג. פעם אתה אוכל אותה- פעם מישהו אחר.
תצא הרבה יותר גבר אם תשתוק ולא תבכה כמו איזה
צמח, כמו נכה: מה אני יעשה?! מה אני יעשה.
וזה כואב לי וזה כואב לי. יורד לך דם?! לא!
זה בבשר. בבשר לא קרה לך כלום. בשלם.
בתמונה הכללית. חוץ מזה מי רוצה תינוק בכיין
שממלמל: תאכילו אותי תשומת-לב, למה אתם לא
אוהבים אותי, תרחמו עלי? הורים בורחים מילדים כאלה.
הולכים לחברים שלהם ונותנים את כל האהבה שלהם-
לילד, של מישהו אחר. ורץ להם בראש חבל שאין לי ילד-
כזה. למה יש לי ילד- כזה מעפן. מי רוצה ילד מעפן?
למה כל אחד, מנסה להיות יותר מעפן מהשני-
ולהאשים את העולם, שהוא שונא אותו
בגלל שהוא מעפן. אתה מעפן?
אם אתה רוצה להיות מעפן.
אני בכיף ישב עם אחד, שהיה מעפן-
והחליט שהוא מפסיק עם כל השטויות האלה,
אבל אין לי מקום על הספסל שלי למעפנים.
מספיק מעפן- אחד- בשביל לשבור לי אותו.
באמת מביא לי את הסעיף- אנשים.
למה אנשים כל-כך מעפנים?
באמת! חבל. חבר שלי, רק חזר מפריז לפני שבועיים, אמר לי
'הצרפתים האלה? אין להם קטע של- הוא העליב אותי
אני יראה לו מה זה, החרא הזה, להשפיט אותי ליד
כל החברה באימא שלי אני תוקע בו משהו הלכלוך,
העכבר, הבן זונה הזה, אני ידפוק את האימא שלו אני
ידפוק בחיי, אם הוא לא נופל לי לידיים, ואני קורע אותו, עושה
ממנו ת'פזל הכי גדול בעולם,בגודל של תחנה מרכזית הקוקסינל
חת'כת חרא- לא!
אין להם ת'קטע הזה. הם בסבבא שלהם! לא נורא
נשים בכביסה, גם אתה תתלכלך' אמרתי לו 'באמא שלי.
באמא שלי! איך אני אוהב אותך אתה כזה חכם,
איך נהיית לי פתאום ככה מבין- פעם היית  
הלכלוך שבפינה מתחת לדלת היום אתה משחק לי אותה
במנעול..! א- צילינדר! אחוששילינג! איך אתה עושה לי טוב
נשבע לך, איך שאתה, ככה, כמה שאתה עושה לי טוב.
וואלה? אין לי איך להסביר לך, כמה אני שמח שיש עוד בן אדם
שמבין?! על מה אני מדבר. פי! איזה מזל יש לך, אך.
חתיכת דבש אתה , אין! דבש!'