קרוסלת השדים מסתובבת בי מתוכי מעלי מהפנטת את כולי מנסה לחבר
חרוזים למילים שאינם קיימות אלא רק בדמיוני ואני כולי עייף
מתוך אימה ומבדידות בלתי ניתנת לאחיזתו של ההיגיון מלוכסן
העיניים  שמצווה עלינו בקול  של שרף שקם לתחייה מתוך השאול
המעוקמת וכולו מלא במין איזו שליחות עליונה בעיניים בלתי
מוסברות בתוך עלה של גפן ותאנה מלאי חיים הוא מסתתר לא יודע
לאן להוליך את תשוקתו האבודה ממילא במיני מאפה מתוקים אך אולי
בכל זאת בסופו של עידן שבו נוכל להניח את הראש שנינו ביחד וכל
אחד ששכב איתך מתוך תקווה מיותרת שאולי את  שתביאי לו את
הגאולה המיידית שכולנו מצפים לה מדי כל 23 דקות עגולות משויפות
בהקפדה ותמיד כך היה נדמה לנו אך נראה כי שום דבר כבר לא הולך
להיות יותר מעניין מקליפת הלחם היבשה של אתמול ולמה שלא תנסה
אתה כן אתה זה שיושב אל מול המסך ממצמץ בעין חשופה ואדומה זה
מכבר שהעלימה את כל חוויות הזמן האחרון שתמיד חומק לנו מבלי כל
יכולת לעצור את נזילת הזמן הבלתי נראית ההופכת בידי כל מכת שוט
נוספת למשהו כל כך חסר בהירות משהו שמתפרק מתוך חוסר בהירות
מזועזע מאי קבלתו של האחר, מתוך חוסר לכידות פנימי שלנו של
כולנו באשר אנו אדם אל תנסה לתת לאף אחד חוץ ממך את הרצון
לניסיון אחרון להסביר את עצמך את כל כולך השוקע באדמה אל מול
פני השמש הממיתה  שלא תיתן לאף אומה ישרה לנסות לדוג מתוך כל
שלל המשמעויות את זו שבעזרתה יוכל האדם החושב המרקד הלוחם
לפענח את מציאותו הבלתי תלויה באחר אך את שם ואני פה ושנינו
מנסים לגשר על פני מציאות בלתי מתפשרת מנסים למצוא את בדל
החיים האחרון  שבעזרתו נוכל אולי לצלוח בוקר בלתי אפשרי נוסף
נוכל להלך בשלווה יחסית על פני האדמה שבולעת אותנו ומנסחת את
כללי המשחק מחדש בכל מכת גונג שאם לא מודיעה על ארוחת הצהריים
מכל מקום לא נותנת תקווה מדומיינת