הנה קחו לכם מניפסט בלתי אפשרי נוסף אולי תטגנו אותו לארוחת
הצהריים של אתמול אולי תנסו להדביק איתו חורים בשכבת האוזון
אולי תנסו משהו קצת יותר בנאלי כמו להגישו לעבודת פוסט דוקטורט
שתקנה לכם את פרס נובל של הדור הבא אולי תחשבו פעמיים לפני
שתשתמשו שוב בפעם הבאה במילים חסרות  ביסוס שאנו מטיחים ללא
רחם בדף הקרוע לרווחה לפנינו, אולי כסוג של מחווה  ורצון טוב
נאפשר סוף סוף למי שכבר אין לו כח לכל זה ליפול בעייפות של
האביר הירוק ששתה ונמס שניסה לגלות את היבשת האבודה ומצא רק את
עצמו עם כאבי ראש לא נורמלים בסופו של עוד יום מלא אשליות וחסר
תקווה. והנה משפט המפתח של המניפסט הנדון (וזאת מכיוון ש15
דקות התהילה שהקצבתי לנושא זה עומדות להסתיים) - אין דבר קל
יותר מאשר לנסות לחבר בין שני אירועים מילים רעיונות שהם בקשר
אחיד חוקי ובלתי מתרופף וזאת מכיוון שכל אשר עלינו לעשות הוא
רק לטאטא את החול הקדמון שמכסה את האדמה הקרושה שדוחפת את
כולנו לעבר פי שחת זאת שבולעת את כולנו ואינה מותירה שמץ של
יתרון תחת פני השמש ולא נותנת לאדם שום אדם קטן ככל שיהיה בלי
שום סיבה ברורה לעין ואתה עומד ומנסה להילחם באיבוד שפיותך
המתמשך בכלים שכבר אבד עליהם הכלח ושוב בתקופה של גאות בחיי
אני ואת הופכים למן איזה סוג של גוש פרוע וחסר גבולות שמתמזג
עם כל הסובב אותנו איננו יכולים אחרת כי הגדרתנו העצמית כך
נדמה למראה אורו של בוקר משורבט נוסף תלויה בכל מה שמסביבנו
ולעומת זאת אם רק נטה את ראשינו בעדינות שמאלה טיפה ימינה טיפה
נגלה כי העולם שסביבנו כבר מת מזמן וכל אשליית התנועה הינה לא
יותר מדמיונות של מוחנו העייף .