גידי שפרוט / מאבד |
מחזיר לאחור תקופה,
בדיוק לנקודת ההתחלה.
מנסה שוב ושוב ללחוץ על הכפתור
שמוחק,
שמאפס.
והאצבע מרפרפת
מעליו,
צונחת-
אל שאר היד הרועדת.
או שאין כפתור כזה.
או שכבר אין אותך,
אותי.
מנסר בעדינות
את קורת הבית שלא בנינו.
נסורת,
חלומות,
נושרים לרצפה.
בקרוב המטאטא והיעה
והדרך
אל פח הזיכרונות.
מקלף מעלי עוד שכבה,
של מי שהייתי,
מי שיכולתי להיות.
לולא פגישה מקרית,
ותאורה אפרורית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|