אתם בוודאי לא תאמינו לי, או תחשבו שזה מוזר, אולם אלוהים שכן
שלי!
הוא גר קומה מעלי, קומה שלישית.ואתם יודעים מה? הוא דווקא
נחמד!
לפני כחצי שנה עברתי לדירה הנוכחית שלי. ביום בו העברתי את
רהיטי לדירתי החדשה פגשתי בו לראשונה, הוא החזיק את הדלת פתוחה
למעני. חשבתי לעצמי- איזה זקן נחמד. הוא שלח חצי חיוך סובלני
לעברי ואמר, "בוקר טוב חמניה" והלך. קצת הופתעתי מכך שידע על
כינוי החיבה שלי, אולם חשדתי שידו של אבי בדבר. בפעם הקודמת
שעברתי דירה (לפני כשנתיים) החליט אבי לבקר את שכניי החדשים,
יום לפני שהעברתי את רהיטי לדירה, בנסיון לבדוק מי הם. הוא ישב
איתם, שתה קפה ודיבר. למחרת, כשעזר לי לפרוק את חפציי, הצדיק
את התנהגותו: "חמניה שלי, מה ציפית? שאתן לך לעבור לדירה חדשה
בבניין מלא זרים? מי יודע, אולי אחד מהם שודד, גנב או אפילו
אנס!" (הסיוט הגדול ביותר של אבי). הוא נאלץ להסביר זאת לאחר
שנודע לי מהבחור שגר ממולי (חתיך עולמי וסטרייט, תודה ששאלתם)
שאני ממש חמודה בחיתולים, ולא נורא שעשיתי פיפי במכנסיים בהצגה
של כיתה ו'- זה דווקא מתוק...
כמעט הרגתי את אבי בו במקום...

סטיתי קצת מהנושא- נחזור לאלוהים.

במשך שבוע לא ראיתי אותו, אולם הספקתי להכיר את שאר שכניי. ואם
כבר שאלתם- התשובה היא: לא, בכל הבניין אין בחור נאה אחד
לרפואה!
לאחר מס' נסיונות לדבר על הזקן, התברר לי כי דיירי הבניין לא
ידעו דבר על הזקן החביב שגר בקומה השלישית. "הוא נורא נחמד",
נידבה מלי, שכנתי לקומה. "יש לו עיניים בעורף, אני נשבע ! אחרת
איך הוא רואה את הפרצופים שאני עושה לו?" הצהיר בקול מוטי,
הבריון השכונתי, והוסיף במעין פליאה חרישית "והוא אף פעם לא
כועס עלי..."

שוב פעם סטיתי...
טוב, נמשיך?
שבוע עבר מהיום בו נתקלתי בו לראשונה עד שפגשתי בזקן שוב. גם
בפעם הזו הוא החזיק למעני את דלת האינטרקום. הוא הבחין בי פונה
מהמדרכה לשביל הכניסה, עמד וחיכה, מחזיק את דלת האינטרקום
פתוחה, מחייך לעברי. בשניות בהן צעדתי על שביל הגישה, מתקרבת
אל הזקן, הייתה לי הזדמנות להביט בו היטב. כשנעמדתי על ידו
וחייכתי, נדמה היה לי לרגע שהוא נראה כמו אישה זקנה יותר מאשר
כזקן, פתאום הבחנתי כי עור פניו צעיר מאוד וקורן.
"אחר צהריים טובים לך, חמניה", אמר בלבביות. הקסם התפוגג, שוב
חזר להיות סבא נחמד ותו לא. "אחר צהריים טובים גם לך סבא",
אולם בעיניו נשאר ניצוץ משובת נעורים.
נכנסנו למעלית, עומדים כתף אל כתף במעלית, התנצלתי על שקראתי
לו סבא. הסברתי שזה מכיוון ואינני יודעת את שמו. הוא חייך ואמר
"לא נורא. הגענו לקומה שלך".
יצאתי מהמעלית.

את עובדת היותו אלוהים סיפרה לי ורד, ביתה הקטנה של מלי. הוא
סיפר לה את זה בסוד, כשהייתה חולה. "הייתה לי מחלה רעה בראש!",
הסבירה לי הקטנה.
ליטפתי את ראשה וחייכתי.
לאחר מס' ימים סיפרתי זאת לאריאל- אחיה של מלי. הוא הסביר לי
שאומנם ורד קצת מפונקת וממציאה סיפורים, אולם כולם מרשים לה
לעשות ככל העולה על דעתה. לכל מי שנרפא באורח פלא מגידול מח
שאמור היה לגרום למוות תוך חצי שנה, תוך כדי גרימת עיוורון
וכאבים נוראיים, מותר לעשות הכל- הוא הסביר. "יום לאחר שהסבא
הזה, נו, את יודעת- זה מהקומה השלישית, ביקר אותה הראו
הצילומים שהגידול נעלם!", "ורד טוענת שהגידול נעלם כי הזקן
הבטיח לה שהכל יהיה בסדר", הוא חייך ונשק לי.
אהממממ...
בעניין הנשיקה...  אומנם בבניין לא גר מועמד רציני לתשומת
ליבי, אולם מאז שגיליתי את אחיה המ-ד-ה-י-ם של מלי (גם יפה וגם
אופה)...
בואו נגיד שמאז שהכרתי אותו אני עושה הרבה בייביסיטר לבנותיה
של מלי, והוא לעומת זאת, פיתח דחף בלתי נשלט לבקר את אחיינותיו
ולעזור לבייביסיטר...

על מה דיברתי?
אהה, כן! אלוהים.
באחת הפגישות שלנו על כוס קפה, הרגיע אותי: "אל תדאגי בגלל זה.
אי אפשר לדבר עלי, על אלוהים, תמיד משהו יסיט את תשומת ליבך -
זהו למעשה חלק ממנגנון ההגנה שלי. כך אני יכול לחיות בין בני
האדם ללא חשש! הוא אף הסביר לי שהוא לא בדיוק הוא... שהוא
למעשה אף היא, או ליתר דיוק גבר ואישה בו זמנית (האמת, הוא אמר
"זכר ונקבה", אולם כתוצאה הוא הסמיק קלות, ולכן מוטב שלא אזכיר
זאת). מח האדם לא יכול לקלוט עובדה זאת, ולכן כל אדם רואה רק
אחד מצדדיו. "משום מה", הוא אמר, "משום מה אנשים רואים זקן
חביב. לא אישה ולא נער צעיר, ואני למעשה הכל!" (כאן הוא תמיד
קצת מתלהב...). "כנראה כך אנשים חושבים על אלוהים- סבא זקן
וחביב".
אני אוהבת מאד את השיחות שלנו, על כוס קפה. הוא מכין את הקפה,
מתנהל לאיטו במטבחו הקטן, בעוד אני פותחת את מכסה קופסת
העוגיות. עוגיות שוקו-צ'יפס, קצת שרופות בקצה, בדיוק כפי שהוא
אוהב. הפגישות הללו החלו עקב דחף לא מוסבר להכין עוגיות
שוקולד-צ'יפס שהופיע לי אחר צהריים אחד. שמתי אותן בקופסת
העוגיות הישנה של סבתי, עליתי קומה ודפקתי על דלת דירתו. באחת
הפעמים הוא הודה, נבוך קמעה, שהוא גרם לי לאפות את העוגיות
ולהחליט לבקרו.

מאז שהכרתי את אלוהים, השכן שלי מלמעלה, קורים לי ניסים יום
יום! מאז שהכרתי את השכן שלי, אני שלווה, העבודה מספקת, החיים
טובים. ודרך אגב, בעוד חודש אני מתחתנת! מה זאת אומרת עם מי?
עם אריאל! ואתם מוזמנים, אם תרצו לבוא.

השכן שלי מלמעלה הוא אלוהים. הוא נראה כמו סבא נחמד. הוא אוהב
עוגיות שוקו-צ'יפס, קצת שרופות. ולדבר. הוא מכין את הקפה הטוב
ביותר בעולם, קפה מר-מתוק כזה, "כמו טעם החיים" הוא טוען.
אז אם תרצו משהו, משהו לא פשוט שאתם רוצים שיקרה, תבקשו ממני-
יש לי דיבור עם אלוהים...