שירה: אביטל מלכא
מאבד את השפיות באמצע היום
בכל מקום
הקשר ניתק פתאום, כמו קו הטלפון
שפורפרת שוב בדום
כמו סטירה
שלום פרנויה, אמרי שלום הרי אני חוגג היום
התדרדרות ושקט שלפני הסערה
שנים חולפות מול העיניים
פתאום מגע מוכר במשהו שנגמר מזמן
נוסטלגיה חונקת את המציאות בשתי ידיים
פתאום אני אסיר והיא תליין
הבזק של אור קרוב ושוב אני רחוק
וכשעיניים נפתחות נסגר הפה חורק שיניים
ומופיעות עוד בעיות שמפרידות לי בין השניים
אני אוציא את המציאות מחוץ לחוק...
מאבד את התמימות בכל רגע נתון
אז מה נשאר? כשהמחיר הגון?...
ואיך אלך כשיש מצפן שבור חסר כוון
זה לא ממש נורא...
לפס ורכבת בטח קיים איזה איזון
אז למה אין איזון אצלי
בין כל הטוב שבי לבין הרע...?
שנים חולפות מול העיניים
פתאום מגע מוכר במשהו שנגמר מזמן
נוסטלגיה חונקת את המציאות בשתי ידיים
פתאום אני אסיר והיא תליין
הבזק של אור קרוב ושוב אני רחוק
וכשעיניים נפתחות נסגר הפה חורק שיניים
ומופיעות עוד בעיות שמפרידות לי בין השניים
אני אוציא את המציאות מחוץ לחוק... |
