משתנים, אתה לא ברור לי.
אולי זאת אני, מאבדת סבלנות.
משונים, הם פעם אמרו לי,
הכל יגמר עם טיפה של סלחנות

ואני סולחת לך, אבל זה לא נותן לי כלום.
אני שולחת דאגה, אתה מסתתר.
תן לי רק לדעת את שעליך סוגר.

כאן בפנים שלווה מהוססת,
זו לא רק אני שבוחרת לא לבחור.
כמו בריחה נסגרת הדלת,
הכל מתבהר כשהכל מאחור.

אני סולחת לך, אבל זה לא נותן לי כלום.
אני שולחת דאגה, אתה מסתתר.
תן לי רק לדעת את שעליך סוגר.

ילדה יפה בין הקירות, עושה לשמש קרניים -
קראתי לה לבוא לראות ירוק וכחול-שמיים.
היא זרחה כולה מאושר והסירה כל עצבות.
תגיד לי למה כאן אצלנו זה לא כזה פשוט?