עַכְשָׁו אָנוּ מִתְבַּקְּשִׁים לְהַרְצִין
לְנַעְנֵעַ בָּרֹאשׁ אַט אַט
לְצַקְצֵק בַּלָּשׁוֹן וְלִנְשֹׁךְ אֶת הַשּ-ָפָה
לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם מוּל הַקֶּסֶם הַפּוֹלִיטִי
הַמְּתַעְתֵּעַ הַמַּבְטִיחַ שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם
שֶׁלֹּא מִתְכַּוֵּן לְקַיֵּם
לְהָצִיץ מֵעֵבֶר לַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה
כָּל כָּךְ אֲחִידָה וּמְסֻדֶּרֶת
לִרְאוֹת שֶׁמָּה שֶׁקּוֹרֶה שָׁם זֶה בְּסַךְ הַכֹּל
חָרִיצוּת אִישִׁית שֶׁל נְמָלִים אָנוֹכִיּוֹת
שֶׁעוֹבְדוֹת עֲבוּר עַצְמָן
וּמַעֲבִירוֹת חֲבִילוֹת קַשׁ
הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ
מִגִּבְעָה לְעֵמֶק - אָנֶה וָאָנָה
תְּזוּזִיוּת מְטַמְטֶמֶת שֶׁל אֲנִי
וְנָמְלוּתִּי.
הַקַּיִץ אוֹזֵל בְּמוֹרַד הַמַּעֲלוֹת
אֵין אֲגִירָה, אֵין צְבִירָה, אֵין כּוֹנְנוּת
לְיוֹם חָרְפִּי
כָּל נְמַל אֲגִירָתוֹ
וּנְמָלָה גַּרְגְּרָהּ
אִישׁ לִמְחִילָתוֹ
הַמַּלְכָּה מֵתָה
15/01/2005
|
