בוודאי שאני עושה שינויים ובוודאי שכל שינוי הוא בשליטתי תוך
כדי כך שאני חושבת עליו ומנתבת אותו.
הדבר בא לידי ביטוי במיוחד עם בני זוג, האקס תמיד שונה
מהנוכחי.
לאקס היה אף ארוך, הוא היה שחצן וחיפש תמיד תשומת לב.
הנוכחי בעל פרופיל שטוח, מופנם ולא מחפש יחצנות סביבו.
ואני, בשגרת היום יום שלי מחליטה החלטות, מיישמת אותן, בדיוק
כמו הכלב שלי, דינגו. הוא מחליט מתי הוא קם, מתי פורס עצמו
כשטיח לקראת נמנום, מתי לאכול, לשתות ולהתחנף אלי.
אני, קמה בבוקר עם השעון שכיוונתי בלילה, שותה שוקו, מנשנשת
קורנפלקס, מצחצחת שיניים, עושה פיפי. עד כאן הכל בשליטה.
תופסת אוטובוס לאוניברסיטה, נכנסת לשיעור, מקשיבה, לפעמים גם
מבינה. אבל הכל בשליטה, הכל מבחירה שלי.
בוודאי שאני עושה שינויים ובוודאי שלא כל שינוי הוא בשליטתי.
הדבר בא לידי ביטוי במיוחד עם בני זוג.
לאקס היה אף ארוך, הוא היה שחצן וחיפש תמיד תשומת לב.
הנוכחי בעל פרופיל שטוח ושקרן, מופנם בחברה אך לא בבית וטוען
שהוא לא מחפש יחצנות סביבו כשבפועל קשה להתעלם מנוכחותו.
ואני בשגרת היום יום שלי מחליטה החלטות, מיישמת אותן, בדיוק
כמו הכלב שלי דינגו. הוא קם כשאנחנו מתעוררים, הולך לנמנם אחרי
טיול שאני עשיתי לו, אוכל כשאני שמה לו אוכל בקערה, כנ"ל לגבי
מים וכמובן מתחנף אלי כשאני אוחזת בידי מזון כלשהו.
אני קמה בבוקר עם שעון שאבא קנה לי, שותה שוקו שיטבתה מייצרת,
מנשנשת קורנפלקס של חברה לא ידועה מחו"ל, מצחצחת שיניים עם
מרידול, עושה פיפי ומורידה את המים ותודה לכנרת שלנו.
תופסת אוטובוס עם נהג של אגד, מגיעה לאוניברסיטה, (כן כן עד
כאן הכל מבחירה) מקשיבה למרצה שטרח לבוא, מבינה אותו אם הוא
מדבר מספק ברור.
לבסוף, הולכת לישון במיטה אחרי עוד 24 שעות שנגזלו מחיי,
העיניים כבר כבדות ויש נמנומים ברגליים, אבל הכל בשליטה, הכל
מבחירה שלי.