יום אחד קם מומין צהוב מהרגיל, שהרי צחור הוא בדרך כלל. פתח את
פיו ופצח בקריאת בוקר טוב, ופתאום הבחין מומין בכך שקולו
השתנה.
"סוף סוף! אני הופך גבר! הסימפטומים מתחילים להופיע... הידד!!!
הידד!!!"
קרא מומין הנרגש. שמח מאוד מומין למשמע אזניו והחל לאכול
סרטים:
"לבטח עכשיו תסכים סנורקה להוציא לפועל את השתוללות ההורמונים
הגועשת בתוכי! ניתן ליד קצת לנוח... היאח!"
צוהל ושמח יצא מומין טרול מחדרו, ולמרבה הפלא שם לב כי גם
הוריו, מומין אבא ואמא, צהבהבים משהו.
"המממממ... כמה מוזר... איך זה ייתכן?"
חשב לעצמו מומין בעודו מביט על אמו (שלגופה רק סינור קטון)
בעיניים סוטות ובפה מלא ריר.
"בוקר טוב, מומין בני היקר, כמה כיף להיות פלצניים ולא טבעיים
על הבוקר ולשאול אחד את השני לשלומו, כאילו זה באמת מעניין את
התחת ההיפופוטמי שלנו."
אמרה מומין אמא בחיוך רחב שחשף ערכת שיניים תותבות יוקרתית.
"הי, אמא, איזה מוזר, גם קולך השתנה..."
טוק טוק - נשמעה דפיקה בדלת, ומי זו היתה אם לא.... הו, היו
שתיים, כמובן! סנורקה ומאי, אלה חסרות החיים והבית. שערה של
סנורקה היה פרוע מהרגיל, מה שהעיד על ליל אמש. נו טוב, בכל זאת
היה צריך סנורק להתפרק קצת אחרי שעבד כל היום על ההמצאה החדשה
שלו: ספינה שתוציא אותם סופסוף מעמק המומינים הנידח. שמועות
מספרות כי כל מי שמצא את עצמו בעמק, מעולם לא מצא את דרכו
חזרה...
"מומין, מה אתה כל כך מתרגש? עומד לך!"
אמרה מאי חסרת הטקט בסקרנות יתרה.
"הו, זהו כבר הסממן השני, מישהו פה הופך לגבר, או מה?!"
אמר מומין.
ברקע נשמעה צעקה,
"עכשיו אני מבין!!!"
היה זה קולו של מומין אבא הגברבר, החסון, השרירי והחרמן, שבילה
את הלילה עם מומין אמא, בוב וטינגומי (והפעם, לשם שינוי, הם לא
לנו במזוודה שלהם...)
"מה אתה מבין, אבא? האם פתרת את תעלומת פדופיל העמק???"
שאל מומין.
"לא, בן אדיוט ובתול שלי, הרי ידוע לכל שמר המיולין הוא הוא
פדופיל העמק, משום שעשה את מאי מספר רב של פעמים - ודבר זה
הופך אותו ישירות לפדופיל וחובב שטוחות. אך מה שגיליתי זה את
הסיבה להיותנו צהובים פתאום, ואת הסיבה לשינוי בקולות שלנו."
"וואו, אבא, איזה חכם אתה! מדוע? מדוע???"
שאל מומין.
"בני, זה משום שזאת עונה חדשה ומסריחה, שלא השקיעו בה יותר
מדי, ובינתיים אף-אחד אפילו לא מחה על כך!"
השיב מומין אבא.
"אבא, לי לא אכפת. דבר אחד טוב יצא מזה, הפעם ציירו אותי עם
ביצים! התחלף לי הקול, ואני חם מתמיד! בואי, סנורקה!"
לפת מומין את סנורקה בטלפיו.
"עזוב אותי! חדל! אינני רוצה בך!"
זעקה סנורקה.
"נמאס לי! כל הזמן מאז שהומלטנו לאויר העמק ייעדו אותנו אחד
לשני, והכל מפאת חוסר מבחר! אתה היחיד מהזן שלי ובגילי בעמק
המחורבן הזה!!! עם כל הכבוד, אני כבר מעדיפה את סנורק! לך מצדי
לפוסטמה הזאת ביאור הזה שתשיר לך עד שיקרע לך עור התוף!"
"אבל סנורקה בבקשה..."
חסר אונים מתמיד היה מומין טרול, ותמיד במצב שכזה הולך הוא
לחושה של סנופקין (מישהו אמר דן תורן?) לתת בראש. בעודו מתקרב,
ראה אותו סנופקין מבעד לחורים באוהלו הבלוי והרעוע, וחשב
לעצמו:
"לעזאזל! מומין הזה חייב למצוא לעצמו גורו אחר, או לפחות
חיים..."
"מתי כבר המומינים האלה ייכנסו לתרדמת החורף שלהם? מי ייתן
והחורף יימשך לעולם..."
לפתע, קול שרמנטי וגברי קטע את חבל המחשבה של סנופקין.
"שלום, סנופקין, אני מוכרח להיוועץ בך..."
אמר מומין הנואש.
"מה הפעם, מומין?"
שאל סנופקין באנחה.
"אני חייב שתעזור לי, איך אצליח להשכיב את סנורקה? הגעתי
לפרקי, רוצה לראות?!"
התיישב סנופקין, הדליק מדורה, הוציא חגיגת, עישן ואמר:
"מומין, יש משהו שאני צריך לספר לך..."
"אבל סנופקין, זו סדרת דרמה (כן, אפילו דפנה ודודידו נחשבת
דרמה!) אז למה אתה מתנהג כאילו הייתה טלנובלה?"
"מומין, סתום ותקשיב: כל הזמן גרמתי לכם לחשוב כאילו בכל מקום
שהייתי עשיתי יצור (כי בחורות פאקינג אין בסדרה הזאת...), אבל
הכל היה בלוף. החל בשוטטות שלי ממקום למקום, וכלה בסיפורי אלף
לילה ולילה שסיפרתי לך כדי להשכיב אותך. בעצם, מומין, אתה הוא
היחיד שהיתה לי אתו אי פעם קרבה אינטימית..."
"תבין, מומין, אי אפשר לצאת מהחור הזה! בכל התקופה שחשבת
שטיילתי לי, הסתתרתי אצל סרח מתחת לסלע במחבוא, מין מקום מסתור
בו החביא פעם את האילמת הזאתי, נו, זאת עם הפעמון, מין דנידין
בגרסה הנשית..."
סרח, זן של קיפוד יער (כן,יש דבר כזה, אני המצאתי!), החביא את
סנופקין בתמורה לפטריות מיוחדות שגרמו לו להרגיש פאנן, את אותן
פטריות היה סוחר מר המיולין והיה נותן אותן במחיר טוב
לסנופקין, שביקש נורא יפה...
"כל הזמן שחשבת שאני משוטט לי במרחבים הפתוחים הייתי כלוא מתחת
לסלע!!!"
"וואו", אמר מומין, "יצאת אפס... אני ממש מרגיש גבר עכשיו!!!
תודה, סנופקין, אתה חבר טוב, תמיד מרומם את מצב רוחי..."
אמר מומין המתרומם באושר עילאי ויצא לדרכו הביתה.
"איזה אידיוט המומין הזה, אוכל כל מה שאומרים לו, ומעשן כל מה
שנותנים לו..."
בדרך הביתה, התעלף מומין ממנת היתר, מאי ראתה אותו על אם הדרך
ורצחה אותו.
ללוויה הגיעה סנורקה מצוידת בסנורק וסנופקין, וסניף היה הכומר.
מומין אבא ואמא לא נכחו, הם נסעו לחופשה בקאריביים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.