"בואי ניסע לאילת", אמר לי יואב, "גם אסף ורוית באים, נו, אל
תהיי כבדה".
נסענו לאילת, אני, יואב, אסף, רוית ועידו - ידיד טוב שלי.
התאכסנו במלון 'קלאב הוטל'. בערב הראשון שלנו באילת ירדנו
לאולם האירועים של המלון, שם הייתה מסיבה ענקית, שתינו מלא
אלכוהול, התפרקנו לגמרי, רק עידו נשאר בצד ולא שתה כלום. עידו
הוא 'ילד טוב ירושלים', עושה רק מה שמותר ולא מתגרה במזל יותר
מדי, אבל לנו לא היה אכפת, רק שתינו ורקדנו כל הלילה.
יום למחרת כולנו היינו מטושטשים, ירדנו לארוחת בוקר, עידו שלא
שתה אתמול כלום היה מאופס יותר מכולנו, אבל גם עייף.
"מה עושים היום?" שאל אסף.
"ישנים", ענה עידו.
"ישנים?! לאילת באים כדי לעשות חיים, לא כדי לישון! היום נרד
לים ובערב נעשה סיבוב עם המכונית, איך זה נשמע?" שאל יואב.
"נהדר", עניתי.
"מעולה, יהיה גדול", הוסיפה רוית.
אחרי יום שלם בים ושעתיים של מנוחה במלון, היינו כולנו
במכונית, מסתובבים ברחובותיה של אילת. יואב נהג, הוא התעקש,
עשינו עצירה כדי לקנות שתיה, כמה בירות ובקבוקי קולה לרוית
ועידו, יואב שהיה שתוי ועייף, התחיל לאבד שליטה, אסף רצה
להחליף אותו אבל הוא לא הסכים, יואב כמעט דרס אישה וילד קטן
שחצו את הכביש במעבר חצייה, בשלב הזה עידו תפס פיקוד והורה
ליואב להתיישב מאחור.
למזלנו הגענו למלון בשלום, יואב אמר שהוא פורש והולך לישון,
וכך התפזרנו כולנו - כל אחד לחדרו. כשחשבתי בחדר על אירועי
היום - שהיה נחמד מאוד חוץ מהערב - שמתי לב שהיה לנו מזל גדול,
אף אחד, בסופו של דבר, לא נפגע, למרות שיואב היה שתוי ויכל
לגרום לצרות נוספות - שלא היו נגמרות בטוב. מזל שיש את עידו
שיציל כל מצב...

"איך עבר עליכם השבוע?" שאל אסף.
"אחלה", ענו כולם.
סופשבוע הגיע וחופשתנו הקצרה באילת הסתיימה, התכוונו לחזור
במכונית של יואב, כמו שבאנו, וכך היה... יצאנו קצת אחרי 13:00,
עכשיו כבר 14:20, עשינו כמה עצירות בדרך לתל-אביב, עכשיו יואב
נוהג, אחרי שהחליף את אסף.
רוית מצלמת במצלמת וידאו את דרכנו הביתה, כולם עם מצב רוח
מרומם, שמחים לחזור הביתה אחרי שישה ימים מחוץ לבית. יואב
מתלהב מהקטע ומתחיל לדבר עם המצלמה, הוא מסתכל על המצלמה במקום
על הכביש, כולם צוחקים ואומרים לו שישים ידיים על ההגה ויסתכל
על הכביש, הוא לא מקשיב, יואב מאבד שליטה על הרכב וכולנו
צורחים, עידו מנסה להשתלט על האוטו - ללא הצלחה.

את הסיפור אני כותבת מבית החולים בו אני נמצאת, מהאוטו לא נשאר
דבר - גם מחבריי לא... רוית , אסף ,יואב - הם היו איתי רק לפני
יומיים, צוחקים ומדברים ונהנים
ועכשיו...
עכשיו לא אראה אותם עוד לעולם.
אני נשארתי בחיים, עידו גם - אם אפשר לקרוא לו חי... הוא בבית
לוינשטיין, מוגדר כצמח. עידו שהיה חברי מכיתה א', עידו שהיה
'ילד טוב ירושלים', שאף פעם לא שתה או נהג בחוסר זהירות.
מרוית, חברתי הטובה, נשארו לי רק זכרונות... וקלטת הוידאו
שנשארה שלמה ותיעדה את כל טיולנו באילת... כולל את התאונה.