" השבעתי אתכן,בנות ירושלים,
פן תעירו ופן תעוררו את האהבה
עד שתחפץ "
ומה כי בדמי בוערת הרוח
להשיח געגועיי אל בת נעים
לחרוז שירת מלאכים
לעורר תשוקתה לשוב אל משכן.
ראי ציון יפתי בעוניי
בדלות עצמותיי
עת עומדת אני על חורבותייך
ותלייך משיבים לי בדממה.
לא עוד צחוק ילדים שמעתי
רק נהי אלמנות ויתומים
ששבעתי.
לא עוד שירת לווים
מקיפה שערייך
רק יללת הצופר
זועקת לנחמה.
ראי ציון יפתי תמתי
ערגתי אל מימייך
נענית מבארותייך
בצלילים ריקים
בחרפה.
עיניי עייפו מלראות
פואורותייך החרבים
ולא ישקוט בי הצמא
עד תשובי בת נעים
לשכון בין כתלייך
להאיר חשכת ליל נגה
באור יקרות.
מי יהין להבין טוב ממך
אהבת עולם
אשר בדמי בוערת
הן בכל דור
באנו אלייך
להגיש מנחת אל בפתחך.
בשלושה זמנים פקדנו
ועתה יתומים מדעת
משוררים בכאב גדול
מגלות.
אל תולילנו איך נשיב
השואלים
איה אלוקייך.
אנא מחי מידך המור
ואל תהיי ימינך עוברת
על כפות המנעול.
פיתחי שער
עד מושב יתעורר
ובואי נא ביתך
למלא באהבה.
שובי נא מלכתי
כי ביכרתי כתרייך
לחבוש בגאון
להתהדר ביופייך כבתחילה.
" ציון הלא תשאלי לשלום יקירייך ? " |
