גייגי(אח שלי) ואני חזרנו עכשיו מ "יומנה של בריג'ת ג'ונס"
היה חמוד, אני מגלה לאט לאט שאני ממש אוהב קומדיות, מספיק
פחדים יש לי בתוך הראש אני לא צריך לאסוף אותם מסרטי אימה
ודרמות , חוץ מהפעמים שבהם אני כן צריך...כמובן.
בתחילת היום קצת הסתובבנו עם האוטו, מכרתי למישהו את המערכת
תופים ואז נסענו למסעדה עם המשפחה המעורבת שכוללת את אמא
וגייגי את החבר שלה והבנות שלו ואותי.
היה נחמד אבל אחרי זה בדרך הביתה הרגשתי קצת מדופרס,
כשחזרתי המשכתי לקרוא את "עולמו של גארפ",
נדרתי שאגמור אותו עד הגיוס, ונשארו 4 פרקים ל4 ימים,
אחר כך... אלוהים גדול.... אלוהים גדול ואני... אני בסרטים.
כשאני מסתכל רחוק אני אופטימי, אין לי כוונות לשכב מת מתחת
לאדמה
כי אם כן אז למה כל זה, אבל כשהעניינים נוגעים לעתיד הקרוב
תמיד עולה בי החשש שעוד מכשול עומד בדרך, אחד כזה מכוון, ששמו
לי כדי שאתגבר על עוד אחת פארנויות שמתרוצצות לי בראש, אז כן
אני מפחד, בייחוד ממסגרות, קשה איתם אבל גם בלעדיהם זה לא
פשוט,
יאללה אני עייף, מחר נמשיך, נראה לי שיש לי עוד איזה מאה שעות
להיות אזרח.