לידך בחשכה
ילדה שלי, תכולת עיניים
חוקרת בתמימות
סודות של מוות וחיים.
אני נזכר אז בו,
בזה שלא איתנו
אשר טמון בזעקת כאב,
מתחת קרום ההדחקה הדק.
נוגעת בידך, זו הקטנה
ולי אז אין כבר קרום
ואין בי הדחקה.
כי תמימותך שלך, ילדה,
פותחת שערי שמיים.
בתמימותך שלך, טמונה הנחמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.