פעם לפני היות האדם, הסתדרו החיות ביניהם בצורה יוצאת מן הכלל.
לא ברור אם יד האלוהים הייתה בדבר, או שנאיביות ראשונית הכתיבה
את חייהם. אבל כל חיה דאגה לעצמה ולגוריה, ידעה לשמור את מקומה
ביקום וזאת מבלי להפריע לשכנותיה.

בתחילתם של דברים חיו  גם הכלב והחתול ביחסים טובים.
וכדי לשמר את היחסים,  החליטו ללכת בדרך בטוחה וסלולה
לארגן יחסים באמנה כתובה,
חתומה כדין ושמורה.

בלי בעיה חילקו ביניהם את העבודה:
הכלב עובד בחוץ, החתול בתוך הבית נשאר,
וגם על האמנה מופקד, אצלו מונחת בבטחה,
במגרה השלישית בפינה.

והכל היה יכול להיות יוצא מהכלל.
אבל כמו בכל סיפור  אגדה
נמציא שטן משועמם  ורשע
ששונא חיים שלווים ואוהב לעשות מהומה.

וזה השטן פונה לכלב השומר ומדבר אל ליבו
"זה לא צודק, זה ההסכם.
אתה בחוץ שומר, בקור ובבוץ.  ומקבל רק קצת מזון לנשמה,
בעוד החתול זוכה בכל התהילה,  המזון והחיבה."

נו, מה יש לדבר כלב זה כלב.
מיד קולט גודל הטעות שעשה  ופונה לחתול לשנות אמנה,
אך החתול בשלו "אני לא משנה שום אות.  
מילה כתובה זו מילה, במיוחד כשהיא חתומה. "
והכלב נובח מכאב ואכזבה: "הב, הב , הבא לי את ההוכחה.
הצג בפני את האמנה."

נו, על הכל מוכן החתול לסלוח
אבל, כשהוא נדרש לספק הסחורה
מסתבר שנעלמה בבטנו של עכבר רעב
שכרסם ההסכם מבלי להשאיר אות לרפואה.

ועכשיו כשאין הסכם ולא חוזה כתוב,
הכלב מתנפל על החתול ללא היסוס.
כועס, מתפרץ ונושך וממשיך עד עצם היום הזה
לרדוף אחר כל חתול שרואה בחצר.

וחתול, רואה שחור כל פעם שמתקרב לחור
רואה עכבר או עכברה עליהם מתנפל וטורף.
אתם מבינים לא ככה סתם,
יש לו את כל הסיבות שבעולם.



לא לכל אגדה צריך להיות מוסר השכל
אבל אם אתה דווקא רוצים ולוחצים ו מתעקשים
אומר רק זאת, והמבין יבין
אהבה היא דבר נהדר
אך תמיד כדאי שיהיה  גם חוזה כתוב ביד.