ש. סדן / מורה לחיים |
בידה פנס של קסם
להאיר נתיב נסתר
אל מחוזות געגועי הנידחים.
וכך באמצע החיים...
חשבתי שלשם כבר לא אגיע
לימדה אותי שנית
לקרוא את שפת האוהבים.
על רחבת הריקודים
יחדיו רקדנו צעד ועוד צעד.
אבל עמוק עמוק בלב
תמיד נותרנו בודדים.
וכך בסוף כל הדרכים
עם כל הכאב ועם הגעגוע
נזכור ימים של אור וחסד
חלום מתוק וקסם נעורים.
כ"ד-סיון-תשס"ד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|