השקט שאני מחפשת אבד,
ביחד עם המקום שלי,
ביחד עם הפינה הקטנה
המקלט שמקבל אותי תמיד.

השלווה שלי נלקחה ממני,
ובמקומה קיבלתי זר קוצים יבש,
ששורט אותי ולא מרפה מנפשי.

השקט שלי והשמחה,
התחלפו בעצב ותסכול,
שגורם לי להכאיב לעצמי,
באכזריות מתגברת.

שלל החיוכים התחלפו בכעס,
בלחיים זועקות ורושפות אש,
וזה נראה כאילו לפני דקה
מצאתי את כל מבוקשי.

כי כל שרציתי עד עכשיו,
הייתה הדדיות ומצאתיה,
וכל שרציתי היה קצת שקט עם עצמי,
במקום רחוק במעמקי נפשי,
אבל המקום נלקח מתוכי.

כי לא עוד יהיה זה המקום שלי,
אלא מקום של כלל האנשים שרוצים בו.
לא עוד יהיה זה מקום בריחה שלי,
אלא רק כשלא יהיה אחר שיחפוץ בו.

אז אני מחכה שאוכל לחדור שוב למעמקי נפשי,
ולהיזכר בחלקת האושר שנפלה לתוכי,
ולהיזכר בערב קסום בו מצאתי חלק אבוד מליבי
ומצאתי את שהרבה יתקשו למצוא.

מצאתי אותך.


4.12.2004