|
אובססיה
את מטריפה את דעתי
גוזלת מנפשי שלווה
מביאה אותי לכדי שגעון
עד שאין בי עוד כוח להלחם בך
אובססיה
את לעת לעת לוקחת שפיותי
מחלחלת בעורקי
אחוזת טירוף את משאירה אותי,
כשהמסך יורד
אובססיה
את הגבול הדק בין המציאות לאשלייה
את השתלטת עלי
כבשת בסערה את חושיי.
את ייצרי מילאת בתשוקה נכזבת
שלו חדלה לתעתע בי
אובססיה
מחקת את אחיזתי במציאות
ואת, את השגעון שלא מרפה ממני
היצר הרע שמצא מקומו בתוך ליבי
ולא מניח...
אובססיה
את היחידה שמפרידה ביני
למה שלעולם לא יתממש.
אנא ממך - חדלי, העניקי קץ לייסוריי
איני יודעת כמה זמן עוד אוכל לשאתך בתוכי.
אובססיה |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.