"את אהבה", לחש לה. הביטה בו שותקת, בעיניו הבוחנות, השואלות.
קיוותה שעיניו לא יהפכו מתחננות. ידעה שתחנונים כאלה 'סוגרים'
אותה.
למשל כשדני עטיה נסחף מהנשיקה שהדביקה על לחיו ופניו לבשו
תחינה - אז לא יכלה לעצור צל של לעג מלהתגנב לעיניה, וחשה מחנק
בגרון המנתק בין ליבה לבין פניה הבוהות ומאבדות ענין במתרחש.
עתה הביטה אל העומד מולה, חשה במתח שבפניו, ובחוסר הנוחות
בידיו ובגופו.
מנע בכוח את ידיו מלנוע ולאחוז בפניה.
נשימה עמוקה ריככה את פניו, שפתיו נפסקו קלות, וכשחיוך קל
הפציע ביניהן, חשה חום המתפרץ ועולה מחזה, במעלה הגרון, ידה
חלפה לפתע בליטוף על לחיו, וכשהפטירה בצחוק קל "אתה אור" מלאו
עיניה בחיוכו המתרחב לרוחב פיו.
עליצות אחזה בגופה כשנצמדה אליו בחום, נמסה אל אצבעות ידיו
הארוכות המהדקות אותה אל חזהו.