תכאיבו לי, תקרעו אותי מבפנים
כדיי שאוכל לכתוב את השירים היפיפיים
בהם אני טובעת עד המרפקים
והם בכלל לא שלי

תגרמו לי להרגיש עצוב ורע,
כדי שהיצירתיות תשפך ממני הלאה
ואני אצור בעצמי, את עצמי, עם עצמי
בלי חרטה אחת על קיומי

תעריצו אותי, וסיגדו לי
תתנו לי להרגיש קדושה מעונה
תנו לי להרגיש נערצת ואהובה
למרות שאכאב מבפנים אקרע

תחזירו לי את גיל 15
כדי שהדברים שוב ירגישו מרגשים ואסורים
כדיי שהמסעות והדרכים הקלוקלות לא ישאירו אותי אדישים
כי אז להכל הייתה הרבה יותר משמעות

תחזירו אותי אחורה בזמן
כשהכל היה יותר מסוכן
והיה נהדר לפנות נגד העולם
ושפע של זמן להתלונן שהעולם נגדי , ושאני שונאת את כולם

תחזירו את כאבי ההתבגרות
וקחו מצדי את האושר הקבוע, שמשתרע
ובא שניות אחרי הדיכאון
,תנו לי לחייך שוב מבלי להרגיש זאת מבפנים
אבל להרגיש הכי צעיר הכי פרוע והכי מקסים

תנו לי להרגיש את הצער עמוק בפנים
ולשנוא את עצמי כשאני רעה, לא לקבל מחמאות
להאמין שאני מכוערת ובן אדם נורא.

תחזירו לי את הגיל היקר הזה,
להנות שוב נשיקה ראשונה במיסתור
ומסטוץ ראדומלי ראשון לאור כוכבים
את הכאב שבשבירת הלב .



אני רוצה.