פעם פגשתי, את מספר הבדיחות. הוא האיש, כך הוא אמר לי, שממציא
את כל הבדיחות בעולם. כל בדיחה שאי פעם שמעתם, באה ממספר
הבדיחות. גם אבא שלו היה מספר בדיחות וגם אבא של אבא שלו וגם
אבא של אבא של אבא שלו וכל האבאים שלו, היו מספרי בדיחות.
הראשון, כך הוא אמר, היה במצרים, המספר בדיחות הפרטי של פרעה.
לפניו, לא היו בדיחות בעולם. את מספר הבדיחות פגשתי בבית
משוגעים, אני הייתי אז מפקח מטעם העירייה, על בתי משוגעים.
הראו לי אותו, את מספר הבדיחות, כולם צחקו עליו, אמרו שהוא
מדבר שטויות. רק אני האמנתי לו, ואחרי הסיור בבית המשוגעים,
חזרתי אליו, וישבתי איתו בתא. ישבתי שמה שלושה ימים שלמים, בלי
לישון, ורק צחקתי. הוא סיפר לי משהו כמו חמשת אלפים בדיחות
ואני לא הפסקתי לצחוק. צחקתי כמו משוגע. אחרי זה הוא סיפר לי
שאין לו ילדים ושהוא כבר זקן, בן מאה, למרות שהוא נראה רק בן
שלושים. הוא אמר שהבדיחות משאירות אותו צעיר. הוא אמר שסבא שלו
מת בגיל מאתיים תשעים ותשע וחצי ושגם הוא היה יכול לחיות
כמוהו, אבל הוא מעשן אז כנראה ימות בקרוב. הוא אמר שהוא חייב
ללמד אותי לספר בדיחות, אחרת כשהוא ימות, לא יהיו יותר בדיחות
בעולם. הוא אמר שלפני שמתחילים להמציא בדיחות צריך לעבור כל
מיני שלבים, שאולי יראו לי מוזר, אבל אחריהם אני אוכל להמציא
כמה בדיחות שאני רוצה, בלי בכלל להתאמץ. אז הוא אמר לי להוריד
את הנעליים, ולקשור אותן סביב המותן ואת הגרביים לשים על
הידיים. עשיתי מה שהוא אמר, והוא הודיע לי שיש לי כישרון ואני
בטוח אהיה מספר בדיחות מעולה. אחרי זה הוא לקח מרק, שקיבל שעה
קודם מהסוהר ושפך לי אותו על הראש. היה לי קצת חם, אבל הוא אמר
שאם זה חם לי, זה סימן שיש לי כישרון ואני בטוח אהיה מספר
בדיחות מעולה. אחרי זה הוא דחף לי תפוח אדמה לפה ודחף לי את
הראש לאסלה. כשאמרתי לו שקשה לי לנשום, הוא אמר שזה רק מראה
שיש לי כישרון ואני בטוח אהיה מספר בדיחות מעולה. אחרי זה
הסתובב לי הראש, והוא שאל אותי אם כואב לי, אמרתי לו שבכלל לא.
הוא אמר שזה סימן לא טוב ושבר לי לבנה על הראש. אחרי זה הוא
שאל אותי עוד פעם, ואמרתי שכואב לי מאוד. הוא אמר שזה מעיד על
זה שיש לי כישרון ואני בטוח אהיה מספר בדיחות מעולה. אחרי זה
הסוהר נכנס, יחד עם ראש העיר, והם דיברו איזה רבע שעה. אחרי זה
ראש העיר פנה אליי, ושאל אותי מה אני עושה. אמרתי לו שאני לומד
להיות מספר בדיחות והמורה שלי הוסיף שיש לי כישרון ואני אהיה
מספר בדיחות מעולה. הסוהר התחיל לצחוק ואיתו גם ראש העיר.
המורה שלי אמר שהם משוגעים, ושזה לא מקרה נדיר. הוא אמר לי שזה
קורה להמון אנשים, כמעט לכולם ורק את אלה הנורמלים שמים בתאים
עם סורגים כדי שהמשוגעים שבחוץ לא יפגעו בהם. אחרי זה הסוהר
וראש העיר יצאו מהחדר והשאירו אותי ואת המורה שלי לבד. הוא אמר
לי שהם הלכו להביא לי חליפה, שרק איתה אני יכול להיות מספר
בדיחות אמיתי. הוא צדק לגמרי, אחרי עשר דקות הם חזרו עם חליפה
עם פסים, מאוד מגונדרת. לבשתי אותה ועכשיו הייתי מספר בדיחות
אמיתי. התחלתי להמציא בדיחות, בהתחלה היה לי קשה, אבל זה רק
מראה שיש לי כישרון ושאני אהיה מספר בדיחות מעולה. אבל אחרי
איזה מאתיים בדיחות זה כבר הלך לי נורא בקלות. הגעתי לשיא
בבדיחה האלפיים, שאותה המצאתי בשלושים ושתיים שניות, יותר מהר
ממה שלקח לי לספר אותה למורה שלי. אז כבר היה ברור לשנינו שיש
לי כישרון, ואני אהיה מספר בדיחות מעולה. את כל הבדיחות כתבתי
בספר, וכשזה הגיע לעשרת אלפים, שלחתי את הבדיחות בדואר לאמא
שלי ולכמה חברים. אחרי שבוע, בכל העולם סיפרו את הבדיחות שלי.
מהודו ועד כוש, מזקן ועד תף, כולם סיפרו את הבדיחות שלי, וכולם
צחקו. היום אני בן שבע מאות שישים ושלוש שנים, אבל אני נראה
כמו בן עשרים בקושי. כתבתי כבר חמש מיליארד, שלושים מיליון,
חמש מאות שלושים אלף, שבע מאות שישים ותשע בדיחות. לכולם כבר
ברור שיש לי כישרון, ואני מספר בדיחות מעולה. הכי טוב מאז
ומעולם.