עוד יום שישי מבוזבז. שנת אחר הצהריים שנתמשכה עד הערב. ארוחת
ערב מחוממת במיקרוגל. קצת טלויזיה. אחרי שהתחיל "סקס והעיר
הגדולה" הוא עבר למחשב. הוא גלש קצת, ואז עבר למשחקים. הוא חשב
לשחק פריסל, כרגיל, אבל אז החליט לנסות משהו אחר, והתחיל לשחק
רברסי באינטרנט. זאת הייתה אופציה חדשה מבחינתו.  

רברסי. אחרי כמה משחקים, חיפש על המשחק חומר באינטרנט. המשחק
נקרא גם אותלו מאיזה סיבה שלא הצליח להבין. הוא לא ידע הרבה על
אותלו. הוא ידע שזה היה מחזה של שייקספיר, בו הגיבור אותלו
(שהוא שחור או מורי או משהו כזה) חונק בסוף את האהובה שלו. הוא
זכר באופן עמום ציטוט של המחזה, מאיזה סדרה בלשית בטלויזיה -
משהו על כך שאותלו אהב not wisely, but fully.

הוא התמכר למשחק. נלחם על הפינות, התוודע לטקטיקות המקובלות,
דרך משחקם של היריבים. "It takes a minute to learn...lifetime
to master!" " היה הכיתוב המקורי על הקופסה. באחת וחצי בלילה
החליט להפסיק, וללכת לישון.

הוא לא הצליח להירדם. שתי בחורות דיברו במרפסת של הקומה מעליו.
כנראה יצאו לעשן, או שסתם אהבו את המרפסת. אחת מהן דיברה בקול
חנוק על סף הבכי, והיו לה הפסקות, שהוא הניח שהיו על מנת לקחת
שאיפה מהסיגריה. השניה בעיקר הקשיבה, ועזרה להשלים מילים,
פערים, לספר את הסיפור, אבל לא לתת עצה או להוות ניגוד, אלא רק
לפתח. הוא לקח קולה מהמקרר, יצא למרפסת וישב על הרצפה, שם יכל
לשמוע בצורה טובה את הנאמר.

היו שני עקרונות בסיסיים ברברסי שהוא למד מהר - מיקום - בתחילת
המשחק ובאמצעו חשוב פחות כמה כלים יש לך, ויותר איך אתה ממוקם.
מהלך אחרון - אם אתה אומר את המילה האחרונה במאבק על איזור
מסוים, אתה בדרך כלל תרוויח. היית צריך לאלץ את היריב שלך לשחק
במשבצות הבעייתיות בעיקר על ידי מהלכי סרק או התמקמות.

-... והוא שלח לי את זה אחרי שכבר לא ראיתי אותו איזה שלושה
חודשים. הוא אמר שהוא כתב את זה בהשראתי. והוא צודק אני באמת
כזאת, אבל אמרתי לו את זה כבר בהתחלה. אני לא מבינה מה הוא
רוצה ממני...

הוא ניסה להיזכר איך נראתה השכנה מלמעלה. היא הייתה בחורה עם
מראה סתמי-אינטליגנטי, שער חום חלק, צחוק מתגלגל בחדר המדרגות
פעמיים או שלוש, "בוקר טוב" מדי פעם. לא הרבה נחרט בזיכרון.
הוא החליט שהיא החברה של הדוברת, ולא הדוברת עצמה, ואז כעס על
עצמו - ממתי לאנשים בעלי מראה סתמי, אין חיי רגש ואהבה עשירים.
האם אין להם עיניים, אם ישברו להם את הלב האם לא ידממו?
הוא עדיין לא הצליח לשכנע את עצמו, שהשכנה היא הדוברת, והתחיל
לדמיין את הבחורה הלא מוכרת מהקומה למעלה. הוא לא דמיין
בלודינית גבוהה עם חזה גדול, זה היה סתמי מדי, הוא יותר חשב על
שער שחור קצוץ, גוון שזוף, עננת עשן סיגריה, עצמות לחיים
גבוהות המהדהדות עם השלג וכלבי ההאסקי.

-... תקראי את זה ותגידי לי את למה זה מגיע לי.

היה שקט במשך כמה דקות, כנראה שמה שהוא כתב היה באורך שניים או
שלושה דפים (השכנה נראתה לו כמו מישהי שקוראת בקצב בינוני, אבל
לא מתעכבת בגלל שפה גבוהה).

- אני ממליצה לך לקרוע את הדף ולזרוק אותו. אל תחשבי על זה
יותר מדי.
- את צודקת.

ואז היא צעקה "שלום לך, אייל", והוא ראה את פיסות הנייר
נושרות, הוא מיהר לקום ותפס אחת די גדולה.

בניגוד למה שדמיין הכתוב היה מודפס, בפונט 14. זו לא נראתה כמו
סתם התפרצות רגשות, היה כאן משהו קצת יותר מעובד (אבל לא
מאוד).

" ...היה יוצא משהו דו משמעי, שאומר - אל תחכה לטלפון, אבל אני
אולי אתקשר אליך, כי אני חושבת שאתה נהדר. למישהי אחרת הייתי
אומר ללכת להזדיין, אם היא הייתה אומרת לי משהו כזה, אבל אצלה
זה לא היה מתוך רוע או אינטרסנטיות או צורך בביטחון. זה היה כי
היא הייתה חסרת החלטיות בצורה הכי טהורה של המובן.

אני לא הולך לפרט עכשיו, לתת דוגמאות איך היא לא יכלה להחליט
מה היא תזמין במסעדה או משהו כזה. היא ידעה בדיוק מה היא רוצה
להזמין במסעדה או איזה סרט היא רוצה לראות או איך היא רוצה
שהערב ייגמר.
היא ידעה גם להחליט לגבי הדברים הגדולים - החלטות גורפות
שמטוות כיוון ברור בחיים. אבל אז היא הייתה משנה את דעתה.

ישבנו במרפסת..."

הבחורות עברו ופנימה, והוא חזר למיטה. כל פעם שעצם את העיניים,
הוא לא חשב על עצמו או על השכנה וחברתה. כל פעם שעצם את
העיניים הוא ראה את לוח הרברסי, ותיכנן בו אסטרטגיות, הרוויח
והפסיד, פעם שיחק בשחור ופעם בלבן. הפעולה הטורדנית,
ההתמכרותית הזאת של המוח, ליוותה אותו לשינה.