הכל התחיל בכלל מבעיות שינה. מלילה אחד של בהייה בלתי מוסברת
בתקרה ותחושת "טוב נו זה סתם מין יום שכזה", זה הפך לחודשים של
התהפכות חסרת מוצא מצד לצד. אם יש משהו שאפשר להגיד על החיים,
זה שהם לא לוקחים הפסקות. היא חשבה באחד מאותם לילות איטיים.
אנשים לא שמים לב לזה, אבל הם הולכים לישון בלילה וקמים כל
בוקר ברציפות מאז היום שבו הם נולדו. וכל יום הם מרגישים
וחושבים בדיוק כמו היום שהיה לפני זה, רואים את הכל חוץ מאת
ההתפתחות של עצמם. היא כבר בכלל לא ישנה, וגם ככה כל החיים
נראו לה כמו יום אחד ארוך שלא נגמר. אולי בגלל זה היא הרגישה
שהיא לא מתפתחת.
קשה לאנשים להבין בעיות שינה. היא הרהרה לעצמה. הם תמיד חושבים
שזה משהו שעובר בלי ששמים לב, כמו פצעים. גם קשה להם להבין את
הניתוק החדש והחצי מסומם שלה, את העובדה שפתאום הכל נראה לה
כפול וצריך להגיד לה הכל פעמיים בשביל שיתאים. אז בתגובה, הם
מנתקים לאט לאט את הקשר, והרבה פחות אכפת לה מפעם, כי גם כוח
לחשוב כבר כמעט ואין לה.
שיש בעיות שינה לא חולמים. זה עוד משהו שיצא לה לקלוט בזמן
שבהתה מנומנמת בכרס הקטנה שלה. סך הכל לילות של שעמום מולידים
הרבה רעב. מסתבר שחלומות תופסים חלק גדול מהחיים שלנו. גם
שאנחנו לא זוכרים אותם, הם צפים לנו בתת מודע ואפילו עולים
מחדש אחרי כמה זמן. אפילו הרבה זמן. וזה התחיל קצת להפריע לה
שהיא לא תוכל לחלום יותר, אז היא ניסתה לפצות על זה במוזיקה.
לילות שלמים היא הייתה שוכבת עם הדיסקמן, מקשיבה למילים של
השירים בריכוז, מנסה לגלות משמעות חדשה. היא לא מצאה משמעות
חדשה, אז היא הגבירה. יש אנשים שאומרים שזה עוזר.
היא אולי לא ידעה את זה, כי בתוך מציאות היום הענקי והמתמרח
שלה לא הייתה ספירת זמנים, אבל עברה כבר חצי שנה. וחצי שנה של
דיסקמן כל לילה בווליום די גבוה עושה צפצופים באוזניים.
הצפצופים היו כל כך חזקים שהם הפריעו לה לחיות, וכבר היה לה
קשה להיזכר מה בא קודם, הצפצופים או חוסר הריכוז. בכל מקרה,
היא התחילה לעשן. היה נדמה לה שהיא ידעה פעם מה הקשר, אבל זה
חמק ממנה. משום מה היא האמינה שזה מרגיע אותה, אז היא לא ניסתה
להפסיק למרות שהיה לה מספיק זמן פנוי בשביל להצליח בזה.
סיגריות עולות כסף. היא בהחלט הצליחה לעלות על הרבה מעובדות
החיים באותו יום שלא עשה סימנים שהוא הולך להיגמר בקרוב.
ההורים שלה לא עישנו בכלל, ולביה"ס היא הפסיקה ללכת מזמן. לא
היה בזה טעם, וזה די התחיל לאבד מעצמו אחרי כמה זמן. זה לא כזה
קשה לגנוב, והיא גם נעשתה די מנוסה בזה אחרי שצברה מספיק
ניסיון. היא ישבה על גג של בניין שבכלל לא הכירה, עישנה משהו
כמו עשרים סיגריות בשרשרת, והצפצופים באוזניים הפריעו לה רק
קצת לדמיין סיפור על מישהי שהכל הולך לה, ובכל זאת לא מאושרת.
היה לה אפילו סוף לא רע על איך שזאתי שהכל הולך לה נכנסת
למכונית שלה ובורחת רחוק, בלי להביט לאחור, משאירה מאחוריה דבר
מלבד אלפי רמזורים ירוקים. היא הייתה קמה והולכת לכתוב את
הסיפור הזה אם לא הייתה מתפתחת אצלה גם בעיית שכחה קלה. היה
נדמה לה פתאום שיש משהו מאוד דחוף שהיא צריכה לעשות, אבל
התחושה הזאת הופרעה ע"י התקף נשימה קשה שבצירוף עם כל שאר
הבעיות גרם לה לצנוח על הרצפה,  ובנשימה האחרונה שלה היא חשבה
שבאמת הגיע הזמן שהיום הזה יסתיים,  והיה לה אפילו נדמה שאולי
בכל זאת כל הסיפור הזה נגמר לא רע.