איפה הם?
לאן הם ברחו לי?
חברי, חברי האמיתים כבר לא,
איפה הם אני שואל, אך אין תשובה
כי הם כבר ממזמן נעלמו, נטשו אותי בנפשי.
חברי הם לא חבריי כבר, הם פה במציאות אבל בדימיון הם לא
קיימים.
פעם היו לי חברים, כל מני, והיינו חברי נפש,
עכשיו, כולם מתרחקים ממני כאילו אני מצורע,
איני יודע למה, אך זהו דבר מעצבן, לכולם יש דברים עם כולם,
אך לי, אין דבר עם אפחד.

הם נמצאים אך לא עוד, יושב לידם בכיתה, והם כאילו בעולם אחר,
או שאני הוא זה שנמצא בעולם האחר, ומשום כך אני מבודד ומרוחק
מכל חבריי.
את כאב זה לבי נושא וצועק, אומנם בדממה אבל בדממה צורמת.
הדממה שמזכירה לי את עצותי ואת השממה שבליבי,
אולי אהבה ישנה, אך אהבת חבר או ידיד, איננה.
לא אהבת בת אני מבקש, אלא הערכת חבר אלי, להגיד לי כל הכבוד
ולא לצעוק עלי ולגנות אותי במילים.
איפה הם?.....
נעלמו כהרף עין מן המציאות הדמיונית שלי...