כואב לי בשורשים
כשצובעת את השיער
בירוק, ורוד, כחול
צובעת קירות
בצבעים לא פנימיים.

פרצתי לי לבית נטוש
לגור על גוויות של זכרונות
היסטוריות של גוויות
וחשבתי שעוד ייצא לי מהפה
איזה "אכטונג" או "ראוס".


כל צליל מהמערכת
מגיע אליי כגוף בדיוני
עם אבן משוננת
שרץ לעברי
מחדר השינה
הריק.

כל צליל צורם וקר
מרעיד את הקירות
שעוד לא השלימו לגמרי
עם הצבעים החדשים
החדר מצטמרר מבסים
ולקירות יש עור ברווז.

אנחנו יושבים ביחד מקשיבים
לצעקות הכואבות של הקרח
שקפא פה ביני לביני
ונשבר כשהגעת.