לא מדובשך ולא מעוקצך
כל נגיסה בפרי עצך
אשר שתלתי לפני מספר שנים
מזכיר לי בטעמו זכרונות ישנים
המתיקות העולה על שפתיי
במגעם עם פרייך חולפת במהרה
עת אני מגיע למרירותם של עומקי לבבך
"לא מדובשך ולא מעוקצך"
טיפות הארס הניתזות משפתך
מביאות אותי לתהות למקור כאבך
מה כואב לך כל כך לעזור לאדם לחייך ?
"לא מדובשך ולא מעוקצך"
חותר בודד במעלה הנהר
מנסה להגיע למבוע ליבך
לא לכובשו אני מבקש, רק
להבין מה הופך אותך, עדין נפש, לתוקף.
לא ידעתי עת נטעתי שתיל רך,
שמשרפו לימים ארס יילקח
בגבי, עת אפנהו
יפגע קצה חוד אשר בארס נמשח.
"לא מדובשך ולא מעוקצך"
הכרתי פרח עדין עת פרח
תוהה האם באשמתי אל הכפור נשלח
ציפוי הקור רק קוצים חושף
ואני תוהה מה קרה לורוד היפה.
ןלתהיותי אין ממש במציאות אחיזה,
בסופו של כל יום מגיעה השקיעה
אך אל תשכחו חברים יקרים
מכנפו של ידיד טוב, אשלוף עוד אימרה:
"שהדקות החשוכות ביום מגיעות לפני הזריחה" |
