|
בין צער לאכזבה
קיים הכאב
והסבל הלא עוזב
לוקח סכין ובעדינות
חותך לאט לאט
עד שהדם נמרח על הרגליים
כותב על הרגל אהבה
ומתחת מצייר שלום
לאט לאט
והסבל יותר גדול
לא מרגיש את הכאב הפיסי
מתעלם מהכאב
וממשיך להתעלל בעצמי
לחלל את גופי
שמאז שנולד
הקודש בו מת, נמוג, התאבד
הכאב הנפשי מנצח
מדמיין וכבר לוקח אקדח
ויורה בעצמי
לא הייתי מסוגל לשמוח
אני מצטער |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.