אני כאן, וזהו.
אני אלך עוד מעט, ואני לא יודעת אם אי פעם אחזור.
אני מחייכת יום יום, ובוכה כל לילה.
ויושנת המון, אבל לא חלמתי כבר חודשים.
לא בטוחה כמה מתי ואם בכלל אני אוכלת.
כנ"ל לגבי אם אני שותה מים בכלל...
ואני מתה לצרוח כל הזמן, לגרום לו לכאוב כל שניה שבה הוא חי.
כי הוא גורם לי לכאוב כבר כל כך הרבה זמן בצורה שלא תתואר. אין
לו מושג. הכי כואב, זה שהוא איש טוב. ובאמת שהוא לא ניסה לפגוע
בי, זה פשוט ככה החיים. בכל מערכת יחסים יש את התלוי והבלתי
תלוי. במערכת בערך שהיתה לנו, אני הייתי המאוהבת, הוא היה
החופשי.
אין לו מושג מה הוא לקח ממני. אני מגלה כל יום מחדש משהו שחסר
בי.
אני רק מקווה להחזיר חלק יום אחד,
אולי לבנות מחדש, או לשפץ...
כי הכל הרוס שם בפנים,
שחור, ריק, אף אחד לא רוצה להכנס לשם.
גם לא אני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.