[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איילה תמימה
/
כסף קטן

רציתי לספר לדליה על חייל או"מ שפגשתי כשיצאתי שלשום בערב עם
הכלבה.
החוויה השאירה אותי מבולבלת.  קבענו להיפגש במקום הקבוע שלנו
לדיבורים, בית קפה קטן ברחוב בן-יהודה. הופיעה בשמלה כחולה,
מחמיאה, ונראתה צעירה ממני בהרבה בתסרוקת הנערית הקצוצה. עד
עכשיו - כל הדברים המעניינים קרו תמיד לה, ואני הייתי רק
המאזינה הנאמנה אבל אפרורית. לי לא קורים דברים. אבל הפעם -
היה לי אירוע מוזר לספר עליו;

"יצאתי לצעוד והרגשתי שאיש אחד עוקב אחרי", אמרתי והזמנתי קפה
עבור שתינו. עיניה התכולות ברקו בעניין. דיברתי בשטף;  "זה היה
מפחיד: רחוב מרכזי כזה ובכל זאת כמעט אין בו הולכי רגל וכמו
שאת יודעת - הכלבה די קטנה, לא מהווה הגנה מפני מטרידים,
ופתאום צעדים כאלה מאחוריי...
אז הלכתי ממש מהר, כמעט התחלתי  לרוץ, אבל האיש קיצר את המרחק
בינינו בהתמדה.
כשהתקרב אלי, קרא: "Hello!  Do you speak English, please?"
הסתובבתי.  קולו היה רך והתנגן במבטא מוזר. הכלבה רחרחה אותו
ונבחה בשמחה. עמדתי.
הוא היה צעיר ממני, חמוד כזה, שיער אדמדם ופנים סמוקות. הגבתי
ב- yes מהוסס.  אמר שהוא צריך להגיע דחוף לתחנת ארלוזורוב
לתפוס את הרכבת לנהרייה שיוצאת בעוד רבע  שעה.
בררתי מילים באנגלית: "תמשיך ישר", אמרתי, "ותמהר! אולי עוד
תגיע בזמן".
"ואולי לא" - אמר. "ליתר בטחון - אני צריך כסף קטן לשני
אוטובוסים!"
נדהמתי. התייר מתחכם איתי?
"לא ממני", אמרתי והחזקתי בכוח את הארנק.  ניסיתי להיזכר איך
אומרים באנגלית "חצוף".  עוד אנשים עברו על פנינו והרגשתי יותר
בטוחה. משכתי את הכלבה ברצועה והתחלתי שוב ללכת.
גם הוא הרחיב את צעדיו והלך לצידי. ריח של משקה נדף ממנו. בכל
זאת לא נראה שיכור. היו לו פנים של ילדון ומבנה גוף ספורטיבי.
במבטא החמוד הזה הסביר שהוא חייל או"מ מאירלנד, קוראים לו
פילן,  יותר מחודש חיכה עד שקיבל חופשה לבילוי בישראל ועכשיו
הוא ממהר לחזור לבסיסו בלבנון.  אם יאחר את הרכבת - יפסיד את
ההסעה של דקה לחצות מנהרייה. זו תהיה נפקדות. יעשו לו משפט
צבאי.
היה דווקא לבוש אזרחית ובכל זאת נראה לי דובר אמת.  אני שונאת
לצאת פראיירית, אבל הקול הרך והמבטא המתנגן הזה עבדו עלי, גרמו
לי... לא יודעת... רצון לעזור, להסביר פנים לאורח שתועה בארץ
זרה.
כנראה שהוא קלט את זה. ביקש שאבין אותו, נשמע נבוך, הסביר
שבילה נהדר, נהנה ובזבז את כספו.  לרכבת היה לו כרטיס הלוך
וחזור אז לא דאג, אבל אם הרכבת תברח לו - יצטרך להגיע לנהרייה
באוטובוס...  ביקש שאתן לו מספר טלפון ובחופשה הבאה יחזיר את
הכסף.  בדקתי בארנק ונתתי לו עשרים וחמישה שקלים.  לקח את הכסף
והתחיל לרוץ. חזרתי הביתה נרגשת, ואפילו עוד לא סיפרתי לאלי,
לא ידעתי איך יגיב... מה דעתך? מה היית עושה במקומי?"
דליה הייתה שקועה בסיפור שלי. התלהבה. אמרה שזה לא צריך להפריע
לאלי ושהיא מקווה שפילן יחפש אותי בחופשתו הבאה.
שילמנו והתחלנו ללכת לכיוון אלנבי. רוח נעימה נשבה מהים.
"העניין הוא" נאנחתי, "שבעצם כבר אתמול שוב נפגשנו..."
היא לא הבינה; "מה, הוא לא הגיע ללבנון?"
"יצאתי עם הכלבה אחר הצהריים לפארק.  שני צעירים מוזנחים למראה
ישבו שם על המדרכה. קיבצו נדבות.  דיברו אנגלית, במבטא המיוחד
הזה... פצעים מכוערים נראו דרך הקרעים במכנסיים של הבחור אדום
השיער.  ממש קבצן מסומם, שבא לך להפנות את הראש לצד השני... לא
הייתי מבחינה שזה פילן,  אם לא הכלבה שקפצה לקראתו וליקקה את
ידו בידידות...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מנסה
להפסיק. לא,
באמת.
די! תרחיק את זה
ממני!
אני לא מסוגלת!
די!
טוב, נו..




אחת שמנסה לעורר
בכם אסוציאציות
מיניות


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/1/05 21:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איילה תמימה

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה