טמיר כהן / כאב |
וזה דבר כל-כך כואב
אני חי עובד ונושם מתוך שגרה
אך בפנים הריקנות מזהירה
כי הלב הולך להישבר
ושום דבר לא ישאר, רק יגמר
עכשיו אני שותק
אך בפנים הכל צועק, זועק
ומשווע לפרוץ מן האפילה הקודרת
ולגבור על המכשלה האחרת ועל הבדידות הגוברת
מה צופן לי העתיד לא אדע
האם אהיה חלק בעתידה?
לא היו לי אשליות
אך היו ועדיין יש תקוות
שיום אחד מתוך השחור
יגיע ולו רק פרץ קטן של אור
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|