אני אוהבת אותך. סתם ככה, בלי סיבה. מי בכלל צריך סיבה לאהוב?
אהבה היא דבר משונה. עם כמה שניסיתי להדחיק אותה, למרות שאמרתי
"לא תודה", היא בשקט בשקט הזדחלה לה לפינה חשוכה בלב, הסתגרה
בעצמה ולא הסכימה להתפנות... המתנחלת הקטנה.
אוף. רק צרות היא עושה לי. היה לי דווקא טוב בלעדיה. יכולתי
להיות איתך הכי אני בלי לדאוג כל הזמן שתגלה. בלי לפחד שתברח
לי שוב. כמו בפעם הקודמת שאהבתי אותך.
אני בכלל לא בטוחה בעצם אם אני אוהבת אותך או שזה כמו שאני
משכנעת את עצמי "רק התמכרות אליך". אולי זה שניהם... קצת
אוהבת, הרבה מכורה או קצת מכורה, הרבה אוהבת.
למזלי הפעם אני מציאותית. האהבה יכולה לחלום כמה שבא לה,
לדמיין איזה כיף יכול היה להיות אם היית אוהב גם אתה, אם פתאום
היית בא לפה, מחבק ומנשק ואומר שאתה לא יכול בלעדיי כמו שאני
לא יכולה בלעדייך. שתדמיין למה לא בעצם? זה מעלה חיוך על
השפתיים שהיא מתפרעת ככה עם הדמיונות שלה. בכל זאת, הם נורא
מתוקים.
טוב שאני מציאותית. עוד הייתי יכולה ליפול לזה. להאמין שזה
יכול לקרות. שאני יכולה לגרום לך לאהוב. אבל זה בסדר, אני
יודעת שאתה לא מסוגל. שיש לך מעצור ושאם הייתי האחת שתגרום לך
להתאהב זה היה קורה כבר מזמן.
אני מסתפקת במה שאתה מציע לי. למדתי כבר בשיטה הישנה, של נסיון
וטעיה, שיותר ממה שאתה נותן עכשיו אני לא יכולה לקבל ואני
מסתדרת ככה מצויין. תודה.
כל עוד אתה משקיע כמה שאתה מסוגל, בלי לברוח... רואה אותי פעם
בחודש, מחבק ומלטף, מראה שכן אכפת לך, אפילו אם זה רק קצת. כל
עוד יש לי את כל זה ממך, טוב לי. לא צריכה יותר כלום.
אתה אפילו לא יודע שאני כבר לא מחפשת אהבה מאף אחד אחר. האהבה
הזאת שבפינה החשוכה בלב שלי באמת מספיקה לי. וגם אם תפגע,
בכוונה או לא, זה כבר לא יכאב כי עכשיו אני מוכנה. כי על זה
שאתה בכל זאת קצת איתי וקצת שלי אני אומרת תודה. זה משכיח ממני
דברים שפעם נורא כאבו לי.
אז אל תכעס ואל תפחד. אני לא מצפה ממך ליותר. אני גם לא רוצה.
יש לי איתך עכשיו ככה כל מה שאני צריכה.
המון תודה!
אוהבת אותך.
סתם ככה. שתדע...