עוף משונה? כן, זה גוזל קוקייה!

קול צרוד וצורמני הסב את תשומת הלב לצמרתו של עץ אורן.
זוג עורבים אפורים חגו וטרחו סביב ציפור משונה שעמדה על ענף
במרומי העץ. זנבה ארוך בטנה בהירה וכל כולה נוהגת כשחקנית
הנוטלת חלק בהצגה אחת גדולה. מתחזה היא לאפרוח, מדמה עצמה
כנועה ומסכנה, סומרת נוצותיה כדי שתראה קטנטונת כדורית וחמודה.
צווארה מכונס ומשוך אל בין כתפיה, כשכנפיה הרוטטות שמוטות
לצדדים. מקורה המוקף בשוליים צהובים פעור כמנהרה  ומשמיע קולות
מתחננים ומשוועים. תכלית אחת בזו ההופעה, אוכל. הרבה אוכל.
מאפייני הגוזל הרעב, כופים את ההורים המאמצים, שנבחרו בקפידה,
למלא אחר דרישותיו הצעקניות ולספק לו מלוא המקור מזון.
איזה רעיון משונה של הטבע! לא מובן לי איך אותם עורבים לא
מבחינים שגוזל זה שונה. גדול מהם באורך זנבו ואינו דומה לבני
מינם. מה שברור זה שמעולם לא התבוננו במראה כדי לדעת  כיצד הם
נראים. די להם במאפיינים דומים ובקולות קרקור, קיאו, קיאו,
קיאו. או קראק, קראק, כדי ליפול בפח, ולשכנעם שאכן זהו גוזלם.

מאמציה של אמא קוקייה להמשך השושלת, מתמצה בכך שתאתר קן
עורבים, תנצל  רגע שהוא נטוש ותטיל בו כפרזיטית את ביצתה. זו
לכשתבקע תניב גוזל גדול המתוכנת בגנים שלו להפיל מהקן ארצה את
שאר הגוזלים האורגינלים ולהישאר יחיד כדי לזכות בכל תשומת הלב.
עתה משמילאה את צו האבולוציה יכולה היא להתפנות להנאות החיים,
כשהיא סמוכה ובטוחה שיש משפחה אומנת שתדאג למלא את כל מחסור
צאצאיה.
השנה ב-1.5.2006 שוב בקעו שני גוזלי קוקיה בצמרת עץ ליד ביתי.
קולות קרקור של זוג העורבים משך את תשומת ליבי ואז הבחנתי בשני
גוזלי הקוקיה כשהם מבקשים בקול מגרגר אופייני מזון. ההורים
מאוד לא אהבו את נוכחותי זעקו בקול צורמני ומזהיר לעברי ואף
מרטו ענפים קטנים והשליכו אלי למטה.
אני מוצא קווי דמיון לדרך בה הקוקייה עושה לגידול גוזליה, לבין
הניסוי הכושל שהומצא בקיבוץ כשניסו לגדל ילדים  "בחינוך
המשותף". אנו  כהורים, סמכנו על אחרים שידעו לטפל בגוזלינו
יותר טוב. אך להבדיל, חיי ילדנו היו קשים ומפחידים. בכי קורע
לב של ילדנו הנטוש, המפוחד, היה מביא את שומרת הלילה לקרוא
אותנו באמצע הלילה כדי שנרגיע את פחדיו וניקח אותו אל חדרנו
החמים והבטוח.
אט אט הבינו ההורים שזו לא הדרך ואי אפשר לסמוך על אחרים
"והצביעו ברגליהם" לקחו הביתה את הקטנים. הגדילו את הדירות תוך
הפניית משאבים כספיים, שלא היו להם. דבר שגרר כניסה לחובות
ותחילת הדרך לפירוק הקיבוץ או השתנותו.
מסקנה! אין לראות את דרכיה של זו הציפור ולהחכים. אין אנו
קוקיות!

אם בציפורים אנו עוסקים הרי עוד סיפור על עוף משונה!
(אולי יותר נכון שאף אני עצמי מתנהג "כעוף משונה")
בערבים של חודש מאי אני טרוד במעשה לא שגרתי, מעקב אחר משפחות
ינשופים.
התנדבתי בעוונותי ללקט את פליטת הדורסים המכונה צניפה. "רצוי
לאסוף את כל הגדלים של כל בני המשפחה." כך הסביר לי איש
הינשופים. העופות הדורסים אינם מעכלים את הנוצות, השערות,
העצמות והמקורים של הנטרפים. בדיקה מעמיקה של הצניף האפור,
היבש, תיתן לחוקר תמונה מדויקת ממה מורכב תפריטם של הינשופים.
בעיקר חשובה התועלת והתרומה בהשמדת מכרסמים מזיקים.
בין שאר המטלות התנדבתי לצפות ולעקוב אחר מנהגי ההתנהגות של
הפורחים, כך נקראים גוזלי הינשוף לאחר שפרחו מן הקן. בדיוק
בשעה שמונה בערב הם פוצחים בשיר ערש, קולותיהם נשמעים כחריקת
דלת שציריה חלודים. קולות משונים אלה המטרידים כל הלילה את
השכנים נועדו לדרבן ולהנחות את ההורים להביא טרף אל המקורים
הפחוסים של הרעבים.
אני מוצא עצמי שרוע על הדשא למרגלות עצי האורן הענפים. דבק
השרף הניגר מהאורן מסתפח אל בגדי, יחד עם כדורים קוצניים של
צמחים ממשפחת התלתניים,אלה מוצאים בי טרמפ להפצת זרעם. כלבי
השכנים שבהתחלה התנפלו עלי במלוא עוצמת גרונם, עם הזמן
הכירוני, נקשרו אלי בעבותות חיבה, הם משוכנעים שכל מעשה הרביצה
שלי לא נועד אלא כדי שיוכלו ללקק בנוחיות את פני ולהעניק לי
באותה הזדמנות איזו קרצייה או פרעוש. תאמינו לי אני לא יודע
איך שוכנעתי לבצע מעקב משעשע זה.
שמי הערב לאחר השקיעה צבועים בצבע תכלת עמוק, נוטה לסגול
ומהווים רקע טוב להבחנה בגוזלי הינשופים. הנה אחד מתמתח תוך
מתיחת רגלו לאחור והושטת כנף לפנים, משהו הדומה לפיהוק לאחר
יקיצה. שני, הנמצא על עץ סמוך מנופף בכנפיו כאילו מנסה לשמור
על שווי המשקל. את השלישי איני רואה אך קולו החורק כדלת לא
משומנת מסגירו. בערב נוסף זכיתי יחד עם גניה לחזות בשלושת
הפורחים כשהם ישובים, צנופים על עמוד אנטנת הטלוויזיה שעל גג
ביתה. הם הביטו סביב בעיניים צהבהבות, תמהות, עגולות, כשמקור
פחוס מאפיין את בני מינם - דורסי הלילה. הם מטלטלים את ראשם
מצד אחד לשני כברהמין הודי, הדבר משעשע וסחט מאתנו חיוכים.
גניה, העובדת איתי כבר שנים רבות בחנות הנעלים, היא שהפנתה את
תשומת לבי לראשונה לפני שנתיים למציאות ינשופים המקננים
בקיבוצנו. היה זה לאחר שאחד הגוזלים נפל מן הקן אל גינתה.
הכלבים שהיא מגדלת באהבה היו נכונים לשסעו. היא הגנה על העוף
המשונה. הוא צולם למזכרת והונח חזרה על עץ האורן.
דיווחתי על המציאה לאיש הינשופים, הצפר אהוד, המקדיש לילות
שימורים רבים לחקר העופות  מטעם החברה להגנת הטבע. בשנה שעברה
נילוותי אליו לסיור באזור כפר סירקין עם רדת החשכה הצלחנו
לזהות כמה אתרי קינון עם פורחים. למדתי ממנו לזהות את קולות
החריקה המאפיינים אותם.
השנה איתרתי שתי משפחות  לכל אחת מהן שלושה פרוחים.  מסתבר
שההורים דוגרים כל שנה באותו מקום. הם מאמצים לעצמם קן נטוש של
עורבים ומטילים בו בין 3-4 ביצים. כשבועיים לאחר הבקיעה נוטשים
הגוזלים (שנקראים פרוחים) את הקן ומדלגים בין ענפי העץ. הם
משמיעים קולות חריקה כדי להנחות את ההורים לקבלת המזון.לאחר
שבועיים הם לומדים לעוף ומדלגים מעץ אחד למשנהו. בסוף חודש מאי
כבר בגרו שתי משפחות ואין יותר קריאות חורקניות למזון. אך
להפתעתי צצה לה משפחה חדשה ממש לידי. ארבעה פרוחים נצפו על עץ
איזדרכת ענף מטרים ספורים מביתי. מעתה אף אני סובל בלילות
מקולותיהם. הקירבה עוזרת לי לצפות וללמוד אורחותיהם. הקטן
ביותר נפל בערב מן העץ לדשא ואני כמעט דרסתי אותו ברגליי. הוא
הצליח להתעופף כמה מטרים ולטפס על עץ. משם השמיע אלי קולות של
צפרדע בניסיון לסלקני.
http://stage.co.il/story.html?preview=1&story=485054
ינשופים הם סמל! אצל הארי פוטר הם נושאי אגרות וקשורים לכישוף.
היוונים הקדומים ראו בינשוף סמל החכמה והעניקו לעיר אתונה את
צורתו כמאפיין המופיע על מטבעותיה. גם אגודת הסטודנטים בחרה לה
אותו כסמל. אני תמיד התעניינתי בטבע ואך טבעי היה שנרתמתי כל
שנה בעונה זו חדשי אפריל-יוני למעקב. אולי דחפוני לכך חמש
מטבעות עתיקות שעליהן מופיע הינשוף, שמצאתי במשך השנים. את
הראשונה מצאתי על תל מרשה, בזמן שכיתתנו - י'א נתנה עזרה של
שבועיים לקיבוץ הצעיר בית-גוברין. מטבע כסף נדיר וזעיר זה
שעריכו אובול 0.71- גרם משקלו. כיום נמצא בטמיון במרתפי
מוזיאון רוקפלר. מאז שקיבלתי  תמורתו ספר הדן במטבע העתיק,
נפתח בפני אפיק התעניינות אותו אני לומד גם במסגרת חוג
נומיסמאטי במוזיאון הארץ.
מטבע זהה עם ציור ינשוף, נמצא בשדות קיבוץ גבעת השלושה בשנת
1991. נמצאו עוד שני מטבעות של אנטיוכוס השביעי ששמכילים אף הם
תמונת ינשוף. נלקטו מטבעות מכל התקופות בשל דרך קדומה שעברה
בשדות הקיבוץ.

15.4.2005 איש הינשופים אהוד דופק על הדלת. השעה היא קרוב לעשר
בלילה ערב יום שישי. אנו מפטפטים מעט ושותים שתייה חמה. אהוד
מסדר לי את האתר על נדידת העופות במחשב.
http://www.birds.org.il/
אנו יוצאים לסיור כדי לזהות קולות של ינשופים. ליד ביתו של
לוין עצרנו ירדנו מהרכב במקום בו צפיתי בינשופים לפני שנה,
זיהיתי קינון ואף גידלתי גוזל ינשופים במשך שבוע בתוך קרטון
בביתי וזה לאחר שנשר מקינו. אותו פורח זכה לטרוף פיסות של עוף
שלם באותו פרק זמן. בצעתי לפיסות קטנות את הבשר החי והאכלתיו
בעזרת מקלות סיניים. כשהחל לקפץ בתוך הקרטון ידעתי שעתה הזמן
להשיבו אל הטבע. הושבתי אותו על מוט והנחתי אותו על עץ אורן
ליד בית החברה גניה.
עוד אנו עומדים ומנסים לזהות את קולות החריקה האופיינים לגוזלי
הינשוף הרעבים, והנה להפתעתנו מתעופף לו ינשוף במעגלים מעל
ראשנו תוך משק כנפיים מדי כמה שניות, (בדרך כלל מעוף הדורסים
הליליים שקט) הקול שנשמע היה כמחיאת כף. במקביל נשמעו מעץ סמוך
קולות הנקבה כקול התור ההומיה. אהוד אמר שאנו צופים בחיזור.
לפתע, בשקט, נחתה על הדשא הנקבה. קרוב מאוד אלינו, כשבעה מטרים
ממקום בו צפינו. תוך שנייה נחת על גבה הזכר שחיזורו נענה הושיט
זנבו ועטף את זנב הנקבה וחיש מהר התקיימה ההזדווגות. איזה מזל
היה לנו, זכינו לצפות לראשונה בחיזור והזדווגות של מושאי
מחקרנו.