פתאום כשאני מעלה אותך על הדף אתה נראה עלוב. פתאום הופך מוחשי
ותופס צורה והמשמעות המדהימה שלך מוגבלת לגבולות המילים...
והנה אתה כבר מחופש ואף אחד לא מזהה שאתה לא אותו אחד,אתה
התאום הבודד. אתה גורם להכל לגעת בי, לגעת לי, לשנות משהו...
וכאילו אומר שהכל בעצם מסתיים, מתקזז לאותו הים, אליך. וגלים
גלים הכל נסחף - דקות, נשימות קצובות, דפיקות לב, שניות, צעדים
מהירים,
שינה טרופה,חלומות, פקיחת עיניים, רטיבות מביכה, סערות, חיוך-
הכל לים ה... לאותו הים, אליך. וקשיי הנשימה, נדודי השינה,
הכאב החד, היובש השורף, הדקות והשניות שווים אותך כל כך. רק
שאתה מגיע אני יודעת שחיכיתי לך,כדי להבין רגעים שהצטברו, כדי
שתיתן להם משמעות מעכשיו ושאוכל לחוות רגעים חדשים ולאסוף אותם
לרגע הבדידות הבא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.