שיחה שניהלתי עם עצמי כל כך הרבה פעמים, שאני כבר יודעת אותה
בעל פה. חוזרת עליה כמו על מנטרה. עד שאבין.
- ומה חשבת לעצמך? שהוא מרגיש משהו כלפייך?
דפוקה. זה מה שאת.
- אני יודעת שהוא הרגיש משהו כלפיי, אני יודעת.
הוא תמיד נתן לי הרגשה כזאת, הרגשה של כמעט.
תמיד היה משהו שהוא אמר-ולא-אמר.
- לא היה שום דבר כזה.
הכול היה פה בדמיון שלך, במוח המעוות שלך.
יש לך ראייה כל כך דפוקה של העולם, את לא מסוגלת לראות דבר כפי
שהוא באמת.
- הוא אמר שהוא אוהב אותי.
- כן, בתור ידידה טובה, בתור בנאדם.
כמו שאמרת לו שאת אוהבת אותו.
(הנה, את רואה? גם שיקרת לו. דפוקה אחת.)
- אבל לא יכולתי לומר לו את האמת.
מה הייתי אמורה לעשות?
אני זוכרת את אחת השיחות הראשונות שלנו, ישבתי מולו, מנסה
להשתלט על עצמי, להתנהג כרגיל. והוא פשוט ישב שם ואמר לי שהוא
אוהב אותה. אז תגידי לי את - מה הייתי אמורה לומר?
- הכל חוץ ממה שאמרת.
דפקת את הכל.
- ומה בקשר ללילה ההוא?
שם היה משהו. אני יודעת שהיה.
- זה היה חסר משמעות בשבילו.
משהו פיזי. לא יותר.
כן, הוא רצה אותך, אבל לא ליותר ממגע פיזי.
את זאת שעירבת רגשות. את זאת שדפקת את הכל.
- אני יודעת. אני תמיד דופקת הכל.
אבל את לא יכולה להאשים אותי, את הרי מכירה אותו.
הוא האדם המקסים ביותר שהכרתי.
אמרתי לו דברים שלא אמרתי לאף אדם אחר.
והוא אמר לי, שגם הוא מעולם לא סיפר לאף אדם את מה שסיפר לי.
שהוא מדבר איתי כמו שלא דיבר עם אף אחד אחר.
מה אני אמורה להבין מזה, חוץ מכך שיש שם משהו אמיתי?
- אין שם רגש אמיתי. את שוב משלה את עצמך.
כן, אתם נפתחתם אחד לשנייה ואת נחשפת יותר מדי. זה לא טוב
להיחשף בפני מישהו עד כדי כך.
לתת לו להיכנס כל כך עמוק, לראות כל כך הרבה ממך.
את הרי יודעת שאת תלותית. תלותית ודפוקה. אז עכשיו את חייבת
להיסגר, את שומעת? מעכשיו את סגורה בפניו.
- איך אני יכולה להתנתק ממנו? לסגור את עצמי בפניו?
הוא הרי היחיד שאכפת לו ממני. היחיד שדואג לי.
האדם היחיד בעולם שאני יכולה לדבר איתו.
- עד שהוא הגיע, הסתדרת יפה מאוד לבד.
נכון שהיה לך קשה להיות בודדה, אבל אין לך ברירה. זה עדיף על
להיפגע. את כבר תלויה בו יותר מדי. זה מסוכן. מעכשיו את חוזרת
להיות לבד, את שומעת? תירקי אותו החוצה מהלב שלך אם צריך. אם
לא - את הולכת להיפגע ובגדול.
- כבר נפגעתי. הוא באמת אוהב אותה.
- ומה חשבת? שהוא אוהב אותך?
דפוקה אחת.
2.12.04 |