לאהוב,
את כל הטוב, בלי הרע,
שתראה תמיד במראה
משהו לחייך אליו,
ותדע לאהוב בלי להכאיב.

לאחות-נפשי,
את הרווחה
מכל מה שנאמר
ואת מה שלא נאמר,
ומעל לכל
את האמון.

לבת-אימי,
את הקטטות
והאחווה
והשטות שבקנאה
וכל מה ששווה בינינו
ודומה בנו.

לבן-אבי,
את הביטחון
והתחושה
שאפשר להביט למעלה
או כמה שנים אחורה
ולראות משהו טוב.

לאויב האוויל,
את הסוד שנשמר
על מנעול ובריח,
ואת כל מה שנבע,
האשמה והפחד,
ואת מר האמת.

ליריבה לכאורה,
את מה שאין
ואת מה שיש אך אינני רואה,
היכולת לקבל
או להתמודד עם מה שאינך מקבלת,
ואת הכבוד, ההערכה - והחיבה.

לפגועים,
את החמלה
וההזדהות,
את זיכרונות המשבר
או הסיפורים שלא סופרו,
או אולי רק ההתאוששות.

לפוגעים,
את עוצם הבגידה,
את האשמה,
את מר הלב,
ומנגד האנוש,
וחמלה וחרדה,
ולבסוף כפרה.