ורוניקה נסאר / שירה בלי ציבור |
בכדי לצחוק טיפה,
בכל יום אתה כל מחשבה שניה
אך אין שניה אתך,
בכל יום אני מחפשת להודות על כולם
ומתביישת להודות שדי לי רק בך,
בכל יום אני נזכרת איך אתה נוגע
ונזכרת שזה כבר לא נוגע לי.
בכל יום אנשים חיים
ורק אני תוהה לאן נעלמו שלי?
03-09-04
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|