משום מה היינו שם, באותה מסיבה
אז מה אם נעלמתי לשנייה?! זאת הייתה הסיבה?
כשחזרתי כבר לא היית
than she came
ואיכשהו קרה שאתה והיא נהייתם הם.
נעלמת,
לאן הלכת?!
מתי הפכת לכזה חרא?!
לאן הלך הבחור בו התאהבתי?
זה הוא הלך או שאני נאבדתי?

הם ישבו בשקט, כל אחד במחשבתו
האוויר נשב והמחשבות?, כל אדם לגורלו.
היא התקשרה...
אם רק היא הייתה רואה את המבט בעייני
אחרי שניתקה.
בכיתי.
אז מה?!
אומנם אני ילדה גדולה, אבל עדיין בוכה
פשוט כאבה לי כל מילה.
הוא הסתכל עליה ואמר:
תגידי לה שתפסיק לספר לך כל דבר.
אתה צודק, אני יודעת.
הוא פשוט הצליח לגעת,
בלב, בגוף, בנשמה
חבל שהוא הצליח לגעת גם בה.
כותבת דברים מבולבלים
אוהבת-שונאת, רגשות  מנוגדים.
וואי איזה יופי, זה גם בחרוזים.

שוב ושוב מבקשת שתצא מליבי
אתה הולך אבל נשאר איתי.
רוצה שתישאר, שתהיה בתוכי
ובתוכך אהיה.
רק שתי נשמות, בנהר של אהבה
הכל ורוד, בלי טיפת אכזבה.
שבגשם נשב ונתחמם מול האח
אין מקום בין הטיפות אך בפנים מרווח.
כי רק אתה ואני נגד כל העולם,
עולם שרק בדמיוני קיים
שתקרא את כל זה לבטח תדע
שאני פשוט מאוהבת בך
וכן אני מקנאה
אז מה?!
fuck you




שלא תהיה פה הבנה לא נכונה כי אני ממש לא רוצה להיות איתך