שום דבר לא מעציב אותי יותר, לא באמת...
שום דבר לא מזיז לי ממש.
מקסימום מעצבן, או טיפה מאכזב...
רוב רובו של הזמן אני מרגיש חרא גם ככה,
אז מה כבר יכול להזיז לי?
רק כשאני חושב על מה שהיה בינינו, ומה שיכול היה להיות, אני
מתחיל לבכות...

רציתי להתחתן איתה... אני עדיין כנראה רוצה...
האהבה שלה אלי הייתה מושלמת.
האהבה שלי אליה הייתה ועודה שונה אך עדיין מושלמת גם...
זה ממש כואב לי לדעת שיש לה חבר.
ושקרוב לוודאי שעכשיו היא איתו.
מתנשקת איתו. שוכבת איתו. אוהבת אותו.
אבל רק כשאני חושב על כל הדברים הקסומים שהיו בינינו,
וכל אלו שיכלו להיות,
אני מתחיל לבכות...