|
שום דבר לא מעציב אותי יותר, לא באמת...
שום דבר לא מזיז לי ממש.
מקסימום מעצבן, או טיפה מאכזב...
רוב רובו של הזמן אני מרגיש חרא גם ככה,
אז מה כבר יכול להזיז לי?
רק כשאני חושב על מה שהיה בינינו, ומה שיכול היה להיות, אני
מתחיל לבכות...
רציתי להתחתן איתה... אני עדיין כנראה רוצה...
האהבה שלה אלי הייתה מושלמת.
האהבה שלי אליה הייתה ועודה שונה אך עדיין מושלמת גם...
זה ממש כואב לי לדעת שיש לה חבר.
ושקרוב לוודאי שעכשיו היא איתו.
מתנשקת איתו. שוכבת איתו. אוהבת אותו.
אבל רק כשאני חושב על כל הדברים הקסומים שהיו בינינו,
וכל אלו שיכלו להיות,
אני מתחיל לבכות... |
|
|
אתמול חברה שלי
הלחיצה אותי,
ככה אחרי הזיון
אנחנו מחובקים
יחד, ולא יודע
למה האווירה
התאימה והקראתי
לה שיר שכתבתי,
לא משהוא גדול
ככה ארבע שורות,
ואז משום מקום
אני רואה דמעה
זולגת לה על
הלחי, שאלתי מה
קרה והיא אמרה
לי שממש עכשיו
היא נורא מתרגשת
כי אני מזכיר לה
את אבא שלה, מה
אני אמור להסיק
מזה שגם לאבא
שלה יש זין
קטן?
עמוס מהמוסד
בתור לקליניקה
און. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.