עבודת כיפוף בננות היא עבודה לא פשוטה.
עד היום, למרות כל ההתקדמות הטכנולוגית בדמות הטלוויזיה, אשר
עוזרת לנו לצאת מהבית מבלי לזוז מהכורסא, אף אחד לא הצליח
להמציא רובוט שמכופף בננות. אפשר להבין את המדענים האלו, זו
באמת עבודה קשה ועדינה עד מאוד, פלא שאני חוזר הביתה ומתמוטט
על הספה, מדליק טלוויזיה ושוקע בכמה שעות של כלום?

"תחזיר ל 6."
החזרתי. לאחר כמה רגעים קפצתי בבהלה מהכסא וחיפשתי את הדובר.
"מי אמר את זה?"
"תרגע, זה רק אני." אמר הסוס שלי מהספה השנייה.
"ממתי אתה מדבר?"
"מהרגע שהעברת לי את הערוץ."
"מה ראית?"
"'המורדים'."
"תצא לי מהבית!"
"לא רוצה."

הסיטואציה המוזרה הזו בהחלט לא עזרה לשפיות הרופפת שלי, החלטתי
לסלק את הסוס בתקיפות.

"צא מכאן!" אמרתי והצלפתי בישבנו.
"אווו, זה נחמד, תמשיך."
הבנתי שיש לי עסק עם סוס מזוכיסט, נדרשו צעדים קלים יותר.
"יש לי בשבילך קוביות סוכר."
"לא תודה."
"אבל כל הסוסים אוהבים סוכר."
"אני לא."
"למה?"
"יש לי סכרת."
"תצא לי מהבית!"
"לא רוצה."

החלטתי לדובב את הסוס, אולי אבין את מקור בעייתו, מלבד היותו
סוס מדבר, ואוכל לנצל זאת כדי לסלקו מביתי.

"איך קוראים לך, סוס?"
"אתה מבין גרמנית?"
"למה יש לך שם גרמני?"
"כי אין סוסים שמדברים עברית."
הצלפתי בישבנו שוב על הבדיחה המפגרת.
"אז איך לקרוא לך?"
"סוס."
"אז מה אתה עושה פה, סוס?"
"משתלט לך על הדירה."
"תצא לי מהבית!"
"לא רוצה."

אז מה בעצם עושים עם סוס מזוכיסטי שלא רוצה לעזוב את הבית שלך?
מחפשים מה אפשר לעשות בשבילו כדי שהוא יעזוב מרצונו.

"רוצה קוביית סוכר?"
"אמרתי לך כבר, אני חולה סכרת."
"גזר?"
"יש לך סטייק אנטריקוט?"
"לא."
"אז לא משנה."
"מה אני יכול לעשות בשבילך?"
"לשדוד 50 מיליון שקל מבנק בירושלים."
"מה?! למה אתה צריך 50 מיליון שקל?"
"אני בורח מהמשטרה, אני צריך זהות אחרת."
"תצא לי מהבית!"
"לא רוצה."

אז היה לי פושע נמלט בדירה ולא הצלחתי להפטר ממנו, חשבתי
להתקשר למשטרה אבל לא שילמתי את חשבון הטלפון כבר הרבה זמן.
החלטתי, בלית ברירה, לנסות להתיידד עם הארבע רגלי.

"רוצה קוביית סוכר?"
"יש לי כולסטרול גבוה."
"אז אולי אתה רוצה גזר?"
"אני אלרגי."
"מה עשית שהמשטרה מחפשת אותך?"
"השתלטתי למישהו על הבית."
"ומה עוצר בעדי להתקשר למשטרה ולקרוא להם?"
"תתקשר, נראה לך שיאמינו לך שיש לך סוס מדבר בבית?"
"אפשר תמיד לנסות."
"אי אפשר כשחוטי הטלפון חתוכים."
"אבל שלי לא חתוכים."
"כן, הם כן."
"לא, הם לא."
"כן, הם כן."
"כן? מי חתך אותם?"
"אני."
"תצא לי מהבית!"
"לא רוצה."

הבנתי שיש לי עסק עם סוס רצחני ומטורף, הבנתי שאין לי ברירה
ועליי לעשות את הבלתי נמנע.

"מה אתה בוכה?"
"השתלטת לי על הבית."
"אה, נכון."
"תצא לי מהבית!"
"לא רוצה."

ניסיתי גישה חדשה לטיפול בסוס.

"רוצה קוביית סוכר?"
"יש לי הרפס."
"תצא לי מהבית!"
"לא רוצה."

הבנתי שאאלץ להכנע לדרישות המזוכיסט המבוקש.

"אז איך בעצם אני שודד בנק, אני לא יודע כלום על שוד בנקים."
"אתה נכנס לבנק ומודיע להם שיש לך אקדח ושזה שוד."
"אבל אין לי אקדח."
"איך אין לך אקדח? לכל המתנחלים יש אקדח."
"אני לא מתנחל."
"מתנחל, מתיישב, הכל אותו דבר."
"תצא לי מהבית!"
"לא רוצה."

לאחר כמה דקות נראה שסוס סיים לחשוב על משהו, שכן הוא פנה
אליי.

"תגיד שיש לך בננה."
"מה?"
"תגיד שיש לך בננה."
"מה?!"
"כולם מפחדים מבננות."
"אני לא מכיר אף אחד שמפחד מבננות."
"אני כן."
"איך קוראים לו?"
"משה."
"אה. ואם בבנק לא יפחדו מהבננה."
"אז תגיד להם שיש לך פצצה על המותניים."
"אבל אין לי פצצה על המותניים."
"שמתי לך אותה בזמן שישנת."
"אתה משוגע?!"
"אני מעדיף את המונח 'מטורף רצחני', זה איך שהמשטרה קראה לי."
"תצא לי מהבית!"
"לא רוצה."

בלית ברירה יצאתי לכיוון ירושלים, לבנק אחד, שסוס מכיר שם,
שהאבטחה דלה בו. בדרך חשבתי על כך שאין לי רכב מילוט וקפצתי על
כלי התחבורה הראשון שעבר בדרכי.

"תרים את הידיים, זאת חטיפת אופניים."