אני לא רוצה להפסיק לבכות...
אבל זה לא משנה, כבר הפסקתי...
הייתי שותק מרצוני,
אבל כבר לא מדברים איתי...

השתיקה יפה לעצב בתמונה,
ויפה לאושר בחיים...
סתם יפה...

ואת יפה...
וכה יפה לך - השכחה...
שלי אותך... שלך אותי...
ושפעם הייתה פה
אהבה יפהפייה...

וזה לא שהיא נעלמה...
סתם התחבאה לי בתוך הנשמה...
היא לא עוזבת... לא יוצאת משמה...

תברחי! אני אומר... היא לא עונה...
כי מה יפה לה השתיקה...
השתיקה שלה...

אולי היא מחכה...
לברוח לתוכך...
שאת תהיי פנויה ומוכנה,
להכיל חציה בתוך לבך או נשמתך....
עלי מידי גדולה...

אין ממנה - נאמנה
לי, ולך מה?
נטשה אותך? נטשת אותה?
האם עכשיו בך חברתה?
טובה ממנה?
האם זו אהבה?
מעולם לא האמנתי שבכלל
קיימת זולתה...

ושכחתיך שעה, או יום...
ועכשיו פתאום
את שוב עולה, שם
בפינה המוזרה שבתוכי...
שמורה רק לך...
רק לך ולי...
לך, לי, ולגעגוע
האינסופי
אליך...