|
ואולי התמימות
עוד לא תמה.
אדם נזהר
שלא לדרוך על
נמלה.
ואז קשת צבעונית
במלוא הדרה נפרשת.
אל תוך שמי תחילת-חורף
עטורים עננה.
בנקיקי אספלט שחורים
מוזרמים מי רוך וטוהר.
עלי שלכת אדומים
חבוקים בכף יד
רטובה.
ואולי נותרה עוד
תמימות. |
|
|
אל תקרא לי
שניצל כי אני לא
מטריה
לא לוקחת כל מה
שאני צריכה
רוצה כרוב נחמד
לצעוד איתו לעד
לאכול עם היד
ואת השאר לשים
בצד
- סבטלנה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.