|
אני יושב עם אמא שלי
בבית-קפה ביהודה-המכבי לא רחוק מדירתה
(שלא תלך רחוק מדי)
המלצרית מסתכלת עליי קצת מוזר
כשהיא מביאה לי שתי כוסות קפה
משהו מטושטש לי בעיניים
משהו לוחץ לי בגרון
השולחן מכוסה במפה של שתיקה
שמטפטפת אליי כשאני ממתין לה.
אמא נראית כרגיל
לובשת שימלה כהה
אני יודע שהיא שומרת אותה להזדמנויות חגיגיות
עונדת שרשרת זהב עבה שחשבתי שנגנבה פעם
פתאום היא אומרת לי שנחמד לה פה
אבל למה אני מבזבז את הכסף שלי על בתי-קפה
כשאפשר לשתות קפה שחור בבית
עם העוגה הממולאת שהיא תמיד מכינה לי.
ידעתי:
הייתי בטוח שזה מה שהיא תאמר
עוד לפני שדיברה
אמא אף-פעם לא אהבה בתי-קפה
גם כשעוד הייתה.
|
|
|
עוצר אותי שוטר
"אתה מודע למה
קרה?" עונה אני
"וואלק אחי, אתה
בדיחה", מוציא
אקדח דופק בו
ירייה, מסביר לו
יפה "ככה כתוב
בבמה חדשה" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.