אמה רובין / סער |
כמעט נחנקת, נשנקת.
רוצה לחבק אבל מרגישה
מורעלת, פוחדת.
דמעה, דמעה זולגת
דמעה גולשת, דמעה נפתחת
בין מסך של אטימות.
שקט, הוא מתהפך, לא לנשום
שלא ישמע, שלא יתעורר.
רק לצפות בו מרחוק
ולתת לדמעות דרור לבכות
רק עוד פעם לחבק את החיבוק.
אבל הדמעות עוצרות.
הראש פוחד, הלב רוצה, בוכה.
קדימה, תעיזי הוא אומר.
אבל נשארתי שם, עומדת, בוכה.
לא סרה מקומי, קפואה.
והוא, הוא ישן שם כשאני סערתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|