אני כאן כבר שבע עשרה שנים, אך למרות זאת קברו את אמי מאחורי
הגדר.
אני ארחיב:
יש גדר. בצד אחד שלה קבורים אנשים טובים ובצד השני קבורה אמא
שלי. זה לא מקרי. היא היתה חרא של בן אדם. חוץ מזה שהיא היתה
לא יהודיה, אבל לא היה לזה קשר. אני לא מנסה לרמוז שנוצרים הם
חארות, גם אני הייתי כזה. גם אמא שלי. בגלל זה קברו אותה מחוץ
לגדר.
בצד השני קבור אבא שלי. הוא היה בן אדם טוב. לא היה לזה קשר
להיותו יהודי. אני מכיר כמה יהודים בני זונות.
בעיקר נשים. בעיקר כאלה שלא משתפות פעולה. אבל יש לי אמצעים,
ובגלל האמצעים האלה יכול להיות שיקברו אותי בצד של אמא שלי.
הגענו אלי:
אני עדיין לא באף צד של הגדר, אבל היום רק התחיל.
אני יהודי שהיה פעם נוצרי. מה זה אומר לגבי זה שאני חרא של בן
אדם? לא יודע, אבל אני יודע שפעם הייתי שלם יותר. הנוצרי שבי
קבור בצד של אמא שלי. בכל פעם שאני מביא פרחים, אני מביא אחד
גם לו.
אז אני גז, נעים מאוד. פעם הייתי עולה חדש. אני יתום, הילדים
שלי לא, אבל היום רק התחיל.
|