עכשיו, שאני לבד, חושבת
על כל מה שלא אוכל לשחזר ולחוות עם אחד אחר
ועל כך שמגע ידיך יישאר בגדר זיכרון בלבד,
אני מבינה על מה הם כתבו כל השנים.
עכשיו, שזיכרונותי בוגדים בי ולא מסכימים להעלם
ופתאום המוח עובד בזמן שדווקא אותו אני רוצה לנוון,
אני מבינה שלא אשמע את קולך יותר.
פינק פלויד נשמעים עכשיו ברקע ומלווים את מחשבותי, כמו סרט ישן
שעוד מוקרן בטלוויזיה...
אני חושבת שאני מתמודדת די יפה
ובמקום לזרוק חפצים באוויר אני נרדמת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.