הנפתי את אלתי האדירה על מנת למחוץ סופית את ראשו של הדרקון,
הנשק כוון בדייקנות מירבית, אך כאשר האלה הייתה מילימטרים
ספורים מראשה של המפלצת האדירה - השתנתה לפתע גופתה של המפלצת
האדירה ולא ניצבתי עוד כנגד אוייבי האדיר והמושבע אלא כנגד
אהבתי האדירה.
הרגשתי איך אלתי הונמכה אט אט, לא יכולתי להרים את ידי היא
הייתה כבדה מדי ואני לקיתי בהלם כפי שכבר חטפתי בכל הלילות
האחרונים, כשכפתה האדירה העיפה אותי אל עבר השמיים האדומים
והשמש הכחולה שניצבה מאחורי הבנתי שזה היה הזמן.
זה היה הזמן להתעורר, כבר חודש שאני חולם את אותו החלום, כל
לילה אני מעביר בלחימה כנגד אוייביי האדירים ביותר רק על מנת
לגלותם הופכים לאהובתי הנצחית.
כשאני מתעורר בשעות הקטנות של הלילה אני מביט בתמונת הפספורט
הקטנה שלה ומניח אותה ליד מיטתי כשאור הפלאפון הקטן מאיר את
עיניה ומעצים את הבריכות הנצחיות שמביטות בי ולעולם לא עוזבות.
אני מביט בחיוך שהיה מביט אל תוך עיניי כל לילה במשך תקופה
שנדמתה כאינסופית אך אז אני נזכר שהיא נטשתני, היא עזבה אותי
מכיוון שגיליתי לה את אהבתי, אמרתי לה את המילים היחידות שאל
לאדם לעולם לומר לאדם שרוצה רק בידידות, "אני אוהב אותך".
הרגשתי איך היא חומקת אט אט מבין אצבעותי, איך יום יום ולילה
לילה היא כבר אינה פנויה בשבילי, היא כבר אינה מרימה צלצולים
ואינה מדברת עימי כבעבר אלא רק מחליפה חיוך מאולץ עם חיוך אוהב
וחם, אני מרגיש איך היא כבר אינה נמצאת לידי במושב שליד הנהג
אלא בתא המטען כנוסעת בלתי רצויה שכל רצונה הוא לקפוץ מהרכב
ולברוח מעל פני.
אני יושב כמספר שעות בחשיכה ומקלל את שמי, את לילותי, את חבריי
אך שאת שמה איני מצליח להעלות על שפתי, שמה הוא שם של אלה וכך
ישאר, אף אחת לא תבוא לפניה לעולם, בחיי היא מעולם לא הייתה
שלי אך בחלומותי היא לעולם תהיה אהבתי!