ים של פרטים משתמע לאוזני בניסיון לתאר סיפור חיים - מקומות
בהם היתה, אנשים אותם הכירה, חוויות אשר עברו עליה וזכרונות
מהעבר נשטפים ממנה החוצה, החוצה והלאה למרחבים, למרחבי
האוקיינוס הכחול והשמיים השחורים שמופרדים זה מזה על-ידי קו
הרקיע, למרחבי חופי תל אביב ומישור החוף, למרחבי הארץ המדינה
והעולם הקטן שלנו בו אנו יושבות, מדברות, משכשכות את הרגליים
במים המקפיאים ומסתכלות בשמיים משובצי הכוכבים.
אורות תל אביב מנצנצים מאחורינו, ואף על פי המרחק הפעוט כל כך
מבוהקם של החנויות, המלונות ושלטי הרחוב של העיר, אני נמצאת
באי צר של שקט שרוחבו כולל את שטיח החול הרך ואורכו אורך החוף
של אסיה, אפריקה ואירופה כולה.
המיית הגלים הלואטים לאצבעות כפות רגליי והאדווה שנושאת עמה
קצף קל ולבן, כמעט אוורירי, משחררים את שתינו מכל מחשבות הגיון
על מחשבים, תכנות צבא ותרגילים.
ברגעי הנועם האלו, של זמרת נפש זו לזו ושיתוף קורותיה של נפש
אחת לאחרת, אני לא יכולה שלא לחשוב שחיי כל פרט ופרט בעולם
הזה, כל אדם, הם פשוט ים. ים של דברים שעברו עליה בעבר ומראים
את אותותיהם עליה, ים של חיים שרצים בהווה, וים של אפשרויות
ולפעמים אף חוסרן בעתיד. ים של חברויות, בילויים, שיחות,
הקשרויות, טלפונים, לימודים, משפחה, אירועים מקרים ואנשים
שנשזרים זה בזה והופכים באופן קסום ומפליא לסיפור חיים. גרגר
חול ועוד אחר שמצטרפים כולם לכלל הוויתה וכלל הדברים שעיצבו את
אשיותה, שהינה מקבץ של מים ועוד מים ועוד מים רבים. מים
סוערים, לעתים אף תוקפים, בזעם ההאשמות ושנאת הצבועים. מים
חלקים, שקטים ובודדים הזורמים מתוך עצמם מנחלים לימים, מים
שקופים כמעט בלתי נראים, כמעט בלתי מורגשים שקולותיהם אינם
נשמעים. מים רדודים של מכות ושל שקרים ושל איפור שמכסה ושל
בגדים שמכסים את הפצעים. מים עמוקים של צרות ושל שברים וכאבים
שמובילים למעגל של סיבוכים למערבולת של רגשות וחתכים. מים
מלוחים של דמעות וכאבים שמציפים ברגעים הכי קשים. מים שקטים
שחודרים הם מחלחלים ונספגים לתודעה לאישיות ולזימים, מים מסביב
שנקלטים - מההורים החברים ומאנשים שמגיבים לאיך שאתה נראה
מתלבש מדבר ומחצין, שצוחקים על שליליים ומוזרות וחריגים. מים
כתושים לדק, מטפטפים מחלחלים לאורך השנים שאתה כזה או אחרת,
ומי זה בכלל אלוהים?
ים של דיכאון ושמחה של עצב ומבוכה של היפר אקטיביות או ישיבה
בחוסר מעש, של בטחון עצמי ושל חוסרו, של בכי וגם צחוק
פעמונים.

וכל כולו, כל הים הזה של פרטים ומעשים מקובץ כולו בתוך אדם
אחד.
הוא אינו מתפרש על פני אוקיינוסים נרחבים או על פני שני שליש
מכוכב לכת ענקי, או על פני כל ערבות אפריקה וגם לא על חציים או
שלישם.
האוקיינוס הזה כולו שוכן בתוך ברייה אחת, פעוטה ויחידה, בתוך
לבה, בתוך ראשה והוא עצם הוויתה.

ובהביטי בים הכחול, בגלים המתנפצים למשברים, בקו האופק שנמתח
ונמתח ונמשך עד עולמי-עולמים, מחשבות מתרוצצות בראשי ומחברות
מחשבה לאחרת עם קישורים הגיוניים, וכשאלפי מליוני טרליוני
כוכבים מנצנצים גבוה מעלי ודגים שוחים בימים לפני, אני יודעת
שלמרות כל השקט הזה לא קיימים בעולם הזה רק שני אנשים.
וכל אדם הוא ים, ים של מחשבות, ים של לבטים. והעולם מלא כולו
באיש ואנשים ואנשים עוד אנשים שכל אחד הוא ים - ים של שמחות
וכאבים - ים של סיפור חיים.

וכשאני יושבת שם ושומעת את סיפור החיים שלה, ושתינו בהווה
כותבות את סיפור חיינו מתוך העבר ושיבוא לעתיד, איני מזלזלת אף
לרגע אחד בשום אדם שבעולם, כי כל אדם הוא ים, וים הרי זה דבר
כל כך מדהים...



מוקדש לחופית פית, ולכל קורס כות"ל, שלימדו אותי שכל אדם הוא
ים.